בית"ר הוקמה ב-23 בדצמבר 1923 בריגה, לטביה, בעת מסע הרצאות שערך זאב ז'בוטינסקי במזרח אירופה. קבוצת סטודנטים ציוניים שהושפעו מדבריו של ז'בוטינסקי על אקטיביזם יהודי ועל הצורך בהקמת כח מגן יהודי בארץ ישראל, התארגנו במסגרת 'הסתדרות הנוער הציוני-אקטיביסטי על שם יוסף תרומפלדור'. סניפים נוספים של 'הסתדרות תרומפלדור' הוקמו בלטביה, ובשנת 1926 עלתה קבוצה ראשונה מחברי התנועה לארץ ישראל והקימה בפתח תקווה את קבוצת 'מנורה'.

בדצמבר 1926 פנתה 'הסתדרות תרומפלדור' לוועידה העולמית של ברית הצה"ר (ההתארגנות הפוליטית של התנועה הרוויזיוניסטית בתקופות שבהן השתייכה להסתדרות הציונית העולמית) בהצעה להפוך את 'הסתדרות תרומפלדור' לתנועת הנוער העולמית של התנועה הרוויזיוניסטית. בעקבוצת קבלת ההצעה הצטרפו לתנועה קבוצות של נוער רוויזיוניסטי ממזרח אירופה ומארץ ישראל והוקמו סניפים נוספים של התנועה באירופה, בארץ ישראל ובארצות הברית. זאב ז'בוטינסקי, אביה הרוחני של התנועה עמד בראשה עד לפטירתו בשנת 1940. שמה של התנועה נקבע לבית"ר, ראשי תיבות של 'ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור' וגם שמה של העיר הקדומה ביתר שמסמלת גבורה יהודית.

היעד המרכזי של תנועת בית"ר היה הקמתה של מדינה עברית משני עברי הירדן. מבחינה אידיאולוגית דגלה התנועה בעקרונות הבאים: 'חד נס' (ציונות טהורה ללא אידיאולוגיות נוספות), חירות האדם, צדק חברתי, דגל אחד, שפה אחת, הימנון אחד, חינוך ממלכתי אחיד, הכשרה וכוננות צבאית להגנה עצמית, רוח חלוצית, התנדבות, משמעת והדר, נכונות לשרות והתנדבות לכל משימה. כחלק מתפיסת העולם של התנועה היא התנגדה למלחמת המעמדות ודגלה בבוררות לאומית בסכסוכים בין עובדים ומעבידים. בוגרי התנועה הקימו ישובים חקלאיים, כגון: רמת טיומקין, נורדיה, מבוא ביתר ורמת רזיאל. בוגרי בית"ר הצטרפו ל'ארגון ב'' שפרש מה'הגנה', ומאוחר יותר לאצ"ל וללח"י. בתקופת המנדט היתה בית"ר תנועה ליגאלית עד שנת 1947, אז אסרה ממשלת המנדט על קיומה, בטענה כי היא משמשת כמאגר מועמדים לגיוס לאצ"ל. אחרי הקמת המדינה היתה בית"ר לתנועת הנוער של 'חרות'. בוגרי התנועה הקימו גרעינים שהתגייסו לנח"ל והשתלבו בפעילות התיישבותית.