בשנת 1920, התפלגה '
הברית העולמית של פועלי ציון' לפלג ימני ולפלג שמאלי. בפלג הימני של 'פועלי ציון' נכללו מפלגות 'פועלי ציון' באנגליה, צרפת, בארצות הברית, בארגנטינה ואנשי '
אחדות העבודה' בישראל. פלג זה היה חבר באינטרנציונל הסוציאליסטי, תמך בהשתייכות לתנועה הציונית ובהשתתפות בקונגרסים הציוניים ושאף לפעול לבניין ארץ ישראל על בסיס יסודות קואופרטיביים, עבודה עברית וצמיחה של מעמד פועלים.
במאי 1920, הקימו החברים הסוציאליסטים ב'צעירי ציון' שברוסיה את 'המפלגה הציונית הסוציאליסטית' (צ"ס). 'צעירי ציון' הסוציאליסטים הקימו מפלגות דומות בארצות נוספות. בשנת 1921 התארגנו מפלגות אלו במסגרת 'ברית
הפועלים הציונית הסוציאליסטית צעירי ציון (צ"ס)'. למפלגות של 'צעירי ציון' הסוציאליסטים היתה זיקה למפלגת 'אחדות העבודה' בארץ ישראל, וחברי צ"ס שעלו לארץ הצטרפו ל'אחדות העבודה'.
מאחר ו'ברית הפועלים הציונית הסוציאליסטית צעירי ציון (צ"ס)' ו'הברית העולמית של פועלי ציון ימין'
היו קשורות שתיהן ל'אחדות העבודה', הפעילה עליהן המפלגה הארצישראלית לחץ
כבד וממושך להתאחד. בסופו של דבר התאחדו שתי המפלגות והקימו את 'ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון - צ"ס'. כנס היסוד של 'הברית' נערך ב-19 באוגוסט 1925 והוחלט בו על עקרונות היסוד הבאים: סוציאליזם בינלאומי, הכרה בעיקרון
מלחמת המעמדות במערכות הבינלאומיות והארציות, השתייכות לאינטרנציונל
הסוציאליסטי של הפועלים, פתרון שאלת היהודים על ידי יצירת חברה אוטונומית
טריטוריאלית בארץ ישראל שתבנה על פי עקרונות סוציאליסטיים, תמיכה
באוטונומיה לאומית בכל הארצות בהן קיים מיעוט יהודי גדול. שפת היידיש
הוכרה כשפת האוטונומיות הלאומיות והעברית הוכרה כשפה היחידה של היהודים
בארץ ישראל.
בשנת 1930, התאחדו מפלגות הפועלים הארצישראליות 'אחדות העבודה' ו'הפועל הצעיר' והקימו את מפא"י. בשנת 1932 התאחדו המפלגות העולמיות הקשורות אליהן - 'ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון - צ"ס' ו'התאחדות' (המסגרת העולמית של 'הפועל הצעיר' ו'צעירי ציון') והקימו את 'האיחוד העולמי'.
