הוועד הלאומי מנה 38 חברים שמונו על פי מפתח המפלגות והסיעות באסיפת הנבחרים, שבמסגרתה נבחרו חבריו. לוועד הלאומי היתה זכות מוגבלת להטיל מיסים לשם מימון פעולותיו. הוועד הלאומי טיפל בארגון הקהילות, העיריות והמועצות המקומיות העבריות, ובימי מלחמת העולם השנייה היה מעורב בהתנדבות לצבא, בדאגה למשפחות המגוייסים ובקליטתם של החיילים המשוחררים. הרבנות והקהילה הדתית היו נתונות לפיקוחו של הוועד הלאומי. בראש הוועד הלאומי עמדו דוד ילין (1929-1920), פנחס רוטנברג (1931-1929), יצחק בן-צבי (1944-1931) ודוד רמז (1948-1944). עם הקמתה של מדינת ישראל הועברו תפקידי הוועד הלאומי לסמכותה של הממשלה.