הוקם ב-13 בנובמבר 1933 על ידי קבוצת עולים מתימן. זהו היישוב הראשון שהקימו עולי תימן בכוחות עצמם. בשנים שקדמו להקמת אלישיב שררה בקרב עולי תימן התחושה שהם שכירים המנוצלים בידי אחרים. תחושה זו הניעה אותם להילחם על זכותם להתיישבות חקלאית עצמאית. בשל אכזבתם ותיסכולם מיחסה של ההסתדרות ומהסחבת האין סופית בטיפול בבקשתם להתיישב, הקימו מוסדות עצמאיים. בשנת 1923 הוקמה 'התאחדות התימנים בארץ ישראל' ובשנת 1932 הוקם בפתח תקווה וארגון 'שבזי' להתיישבות תימנית בארץ ישראל.
ב-26 באוקטובר 1933 הודיעה המחלקה להתיישבות להנהלת הקק"ל שהגיעה להסכם עם התאחדות התימנים על מסירת 900 דונם מאדמת ואדי חוארית. כחמישים איש נרשמו להתיישבות.
ב-13 בנובמבר 1933 עלתה לקרקע קבוצה של עשרים חברים. בלילה הראשון הם לנו תחת כיפת השמיים. למחרת הוקם על הגבעה צריף. עשרה חברים נבחרו להישאר במקום והועסקו על ידי הסוכנות על מנת להכשיר את הקרקע ולעבד חלק מהאדמות במשותף לפני הגעתן של המשפחות. משפחות דנין ושרעבי בנו את שני הבתים הראשונים מטיט.
ב-6 באוקטובר 1934 הונחה אבן הפינה לבית הכנסת ובמעמד זה נערכה הגרלה של החלקות לחברים. הצריף ושני הבתים שימשו לקליטתן של החברים המצטרפים ליישוב עד לבנית ביתם על המגרש שהגרילו.
