מושב עובדים. המייסדים הם קבוצת סוחרים זעירים מתל-אביב, שביקשו לעסוק בחקלאות. בשנת 1933 קיבלו מקק"ל שטח בור של כ-800 דונם בעמק חפר שלא היה ראוי לחקלאות ולהתיישבות. הם החלו להכשירו בכוחות עצמם ובאמצעות מימון עצמי, השביחו את הקרקע והתאימו אותה לשימוש חקלאי ולהקמת יישוב. בין היתר הקימו תשתיות של אספקת מים ודרכי גישה וכן פעלו להגן על אדמות המושב ולסלק פולשים. בשלב ראשון נטעו פרדס ובשנים מאוחרות יותר הקימו בריכות לגידול דגים. בניית הבתים וההתיישבות במקום נדחתה למשך מספר שנים בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1958 הושלמה בנית בתי המגורים והמתיישבים עברו לגור במקום. בהמשך הצטרפו משפחות נוספות מהארץ. השטחים החקלאיים במושב מעובדים במשותף. ענפי המשק העיקריים הם: פרדס, אבוקדו, בריכות דגים, כותנה ומטעי פקאן.

המושב נקרא על שמו של פרופסור צבי הרמן שפירא, הוגה הקמת קק"ל והאוניברסיטה העברית.