המייסדים הם קבוצת 'הגבעה', שהתארגנה בשנים 1918-1917. חברי הקבוצה היו פועלים יוצאי רוסיה ופולין שעלו לארץ בתקופת העליה השניה. הקבוצה שמנתה 12 חברים וחברות נדדה ועבדה בכנרת, במנחמיה ובכביש טבריה-צמח וקיבלה את הכשרתה החקלאית בכנרת, בכפר אוריה ובמרחביה.

ב-18 בדצמבר 1921 עלו חברי הקבוצה על הקרקע בעמק יזרעאל והקימו את קבוצת גבע. בשנות ה-20 הצטרפו לגבע קבוצות נוספות: חבורת פועלים, שחבריה עבדו בקסטינה (באר טוביה) ובסיתות בירושלים, וקבוצת 'דרומיה' שחבריה עבדו בנס ציונה, בחדרה ובדגניה א'. בשנות ה-30 הצטרפה קבוצה של יוצאי תנועת 'גורדוניה' מליטא ומלטביה. בשלהי מלחמת העולם השניה הצטרף גרעין  מיוצאי הונגריה. לפני הקמת המדינה שכן בגבע  בסיס של הפלמ"ח. במהלך השנים התחנכו בגבע חברות נוער וגרעינים מהעולם ומהארץ, אשר בוגריהם פזורים היום בקיבוצים וישובים רבים בכל רחבי הארץ.

גבע התחילה את דרכה כמשק חקלאי מובהק ודגלה ברעיון הקבוצה הקטנה, המבוססת על חקלאות. במהלך השנים הפכה הקבוצה לישוב גדל וצומח שבו תעשיה מפותחת לצד המשק החקלאי. החקלאות מבוססת על גידולי שדה, מטע שקדים, רפת, דיר, לול, מדגה ועוד. בגבע שני מפעלים גדולים: 'בקרה' למוצרי אוטומציה ו'שקדיה' לפיצוחים ומוצרי שוקולד וכן גם ענפי שירותים ועסקים קטנים. חלק מהתושבים מתפרנסים מעבודות חוץ.

בגבע חיי תרבות וחברה פעילים ומגוונים. בשנת 1948 הוקמה חבורת הזמר 'הגבעתרון' הפועלת עד היום והנחשבת ללהקה המעצבת את התופעה של מאות חבורות זמר שפועלות כיום ברחבי הארץ. בשנת 2007 זכה 'הגבעתרון' בפרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בגבע מוזיאון מקומי המציג את אורחות החיים של ראשוני גבע וכן ארכיון המשמר את תולדות המקום ואת תולדות דור המייסדים ובני המקום הממשיכים את דרכם.