עלה ארצה בשנת 1925. לאחר עלייתו הצטרף לארגון ה'הגנה' ומילא תפקידי פיקוד שונים. בשנת 1929, בתקופת המאורעות, שימש כמפקד העיר העתיקה וסגן מפקד העיר ירושלים. בשנת1931 נקטעה כף ידו מהתפוצצות רימון יד בתאונת אימונים. בשנת 1932 היה ממייסדי התעשיה הצבאית. משנת 1936 ואילך נמנה עם מנגנון הקבע של ה'הגנה'. בשנת 1937 פיקד על שני קורסי מ"מים וקורס מיפקדות ארצי בגבת-תחתית. בשנת 1938 אירגן את 'גדוד משמר הרכבות' של הנוטרים שנועד לאבטח את תנועת הרכבות. בשנת 1939 פיקד על קורסי מ"מים בכפר ויתקין ובג'וערה. היה חבר במטכ"ל ה'הגנה' מראשיתו. היה פעיל בהקמת ישובי 'חומה ומגדל'. שימש כמפקד הגליל הצפוני בשנים 1943-1941. בשנת 1943 הכין עם רפאל לב את 'תוכנית רוכל-לב' - התיישבות לאור צורכי הביטחון. בשנת 1944 מונה לראש לה"ד (לשכת הדרכה מרכזית), ופיקד על קורס מ"מים גדול בג'וערה בהשתתפות 140 חניכים. בשנת 1945 היה מפקד תעש והקים את 'מכון איילון' בסמוך לרחובות. התמנה לסגן ראש המטה של ה'הגנה'. ביולי 1947 מונה לראש אגף האפסנאות וכיהן בתפקיד זה במלחמת העצמאות. נמנה עם אלופי צה"ל הראשונים. באוקטובר 1949 מונה לאלוף פיקוד הצפון. ביוני 1952 מונה לאלוף פיקוד המרכז. בשנים 1955-1953 שימש כראש אג"ם. לאחר פרישתו מצה"ל שימש כשגריר ישראל בברית המועצות, כמנכ"ל משרד העבודה וכשגריר ישראל בארגנטינה. היה פעיל בקבוצת את"א (אזרחים תומכי אשכול) שהוקמה בשנת 1965. אחרי כן שימש כמנהל רשות החברות הממשלתיות וכמבקר ההסתדרות הכללית. בשנות ה-70 החל בלימודים אקדמאים וסיים דוקטורט בסובייטולוגיה באוניברסיטה העברית. היה נשוי לסופרת ימימה אבידר טשרנוביץ.