בנו של הסופר אליעזר דוב ליברמן, התחנך על ספרות ההשכלה, התקבל בשנת 1861 לבית מדרש לרבנים בווילנא, שישמש למעשה כבית מדרש למורים, אותו סיים בשנת 1867. בשנים 1870-1871 המשיך את השכלתו במכון הטכנולוגי בפטרבורג, שם התקרב כנראה לחוגים מהפכניים. עם שובו לווילנא הצטרף ל"חוג הסוציאליסטי", מיסודו של אבא פינקלשטיין שהתמקד בעיקר בקריאת ספרות מהפכנית, דיון בסוציאליזם ובהסברה אישית. עם גילויו ופיזורו של החוג ברח לברלין, שם חבר לסוציאליסטים יהודים כגרשון גורביץ, משה אהרונסון, חסיה שור ואליעזר צוקרמן, עימם ועם אחרים הקימו אגודה סוציאליסטית שהתקיימה כסקציה באינטרנציונל הסוציאליסטי. בשנת 1875 הגיע ליברמן ללונדון, משם פרסם את כרוזו "אל שלמי בחורי ישראל", שקרא להצטרפות המונית של נוער משכיל למתקני עולם ולהרמת קרנם של המוני העם היהודי. הכרוז הופץ בחשאי ברוסיה. בלונדון ניסה ליברמן גם להקים את "אגודת הסוציאליסטים העברים". כמוכן המשיך לפעול כסופר ומהפכן. בשנת 1875 פירסם ב"השחר" את מאמרו "חזות הכל". כמוכן חיבר באותה עת את ספרו "תועפות הביקורת והדימיון לתיקון עולם עפ"י בעלי המלאכה" שעסק בסוציאליסטים האוטופיים.

בוינא ייסד בשנת 1877 את הרבעון  "האמת", שהיה העיתון הסוציאליסטי העברי הראשון. בשנת 1879 נעצר בגרמניה באשמת ייסוד אירגון לא ליגאלי ונאסר למשך שנה. עם שיחרורו היגר לארצות הברית, שם שם קץ לחייו בשנת 1880.