ראש
הממשלה השני, חבר אחדות העבודה ואחר-כך מראשי מפא"י,
סיים את לימודיו בגמנסיה "הרצליה". יסד ביחד עם דב
הוז ואליהו
גולומב את "ההסתדרות המצומצת".
בשנת 1913 יצא לללמוד משפטים
בקונסטנטינופול. תמך בהתעתמנות והתגייס בעצמו לצבא העותמני במלחמת העולם
הראשונה. לאחר המלחמה שימש כמזכיר "ועד הצירים" מטעם ההנהלה הציונית. בין
השנים 1920-1925 השלים את לימודיו האוניברסיטאים באנגליה.
בשנת
1931 התמנה למזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ולאחר רצח ארלוזורוב
עמד בראש המחלקה (1933-1943).
במלחמת
העולם השניה פעל להקמתה של הבריגדה היהודית. היה חבר במועצת העם, מנהלת
העם ומועצת המדינה הזמנית. היה בין החותמים על מגילת העצמאות ושימש כשר
חוץ בממשלה הזמנית ובכל הממשלות הבאות עד שנת 1956. היה חבר כנסת בכנסת 1-
5 (עד לפטירתו). בשנת 1953 נבחר על-ידי מפא"י כמחליפו של דוד בן גוריון
בראשות הממשלה וכיהן בתפקיד זה במשך שנתיים. לאחר הבחירות לכנסת השלישית
ביקש לא להכלל בממשלת בן
גוריון, אך הצטרף אליה לאחר שכנוע. מאוחר יותר התפטר מן הממשלה
ברקע חילוקי דעות קשים עם בן גוריון. לאחר פרישתו עמד בראש הוצאת הספרים
"עם עובד" ושימש כיו"ר "בית ברל". בין השנים 1961-1965 שימש כיושב ראש
ההסתדרות הציונית.
