ב-14 במאי 1947 התכנסה העצרת הכללית של האו"ם למושב מיוחד במטרה לדון בשאלת ארץ ישראל. בישיבה זו הוחלט על הקמת ועדת חקירה שתבחן באופן יסודי את שאלת ארץ ישראל ותגיש מסקנות לעצרת הכללית. החלטת העצרת הכללית לעסוק בנושא ישראל הייתה על רקע התגברות אירועי האלימות בין יהודים, ערבים וממשלת המנדט בארץ ישראל ועל רקע רצונן של המעצמות (ארצות הברית וברית המועצות) לפתור את בעיית הפליטים היהודים.

הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל (UNSCOP - United Nations Special Committee of Palestine) כללה אחד עשר חברים. בוועדה השתתפו נציגי אוסטרליה, אורוגוואי, איראן, גואטמלה, הודו, הולנד, יוגוסלביה, פרו, צ'כוסלובקיה, קנדה ושבדיה. חברי הוועדה הגיעו לארץ ישראל, שהו בה שבועות אחדים, שמעו עדויות בארץ ישראל, קיימו פגישות גם בלבנון ובעבר הירדן וכן סיירו במחנות העקורים באירופה.

היהודים שיתפו פעולה עם הוועדה. הערבים ברובם החרימו אותה והבריטים היו אדישים. חברי הוועדה סיירו בארץ נפגשו עם נציגי היישוב היהודי על פלגיו השונים, עם מומחים שונים אשר שכנעו את הוועדה ביכולתם של היהודים לפתח את הארץ וגם עם ראשי ארגוני המחתרת היהודיים. הישגי המפעל הציוני יצרו רושם עז על חלק מחברי הוועדה.

ב-31 באוגוסט 1947 פירסמה הוועדה את מסקנותיה. חברי הוועדה המליצו פה אחד על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל בהקדם האפשרי. ברוב דיעות הומלץ לחלק את הארץ ולהקים בה שתי מדינות: יהודית וערבית. במדינה היהודית נכללו הגליל המזרחי, עמקי הצפון, רוב מישור החוף ורוב הנגב. במדינה הערבית נכללו הגליל המערבי, אזור ההר, רצועת עזה וחלק מהנגב. שתי המדינות אמורות היו לקיים מערכת כלכלית משותפת. אזור ירושלים ובית לחם נועד להיות שטח נייטרלי בחסות האו"ם. שלושה מחברי הוועדה (נציגי הודו, איראן ויוגוסלביה) המליצו להקים בארץ ישראל מדינה פדרלית דו-לאומית. הנציג האוסטרלי נמנע.

מסקנות הוועדה והמלצותיה נמסרו לאו"ם. נערכו דיונים נוספים בוועדת אד-הוק שהוקמה על ידי העצרת. הוועדה גיבשה את תוכנית החלוקה הסופית, על בסיס דעת הרוב של ועדת אונסקו"פ, תוך עריכת תיקוני גבול מסוימים והעברת חלקים מהנגב מהמדינה היהודית אל המדינה הערבית. ב-29 (כ"ט) בנובמבר 1947 נערכה הצבעה בעצרת הכללית של או"ם על ההמלצות הסופיות של הוועדה והן התקבלו ברוב קולות.