בשנת 1909 רכש יהושע חנקין מהאפנדי סורסוק את אדמות הכפר פולה. הקרקעות נמכרו ל'חברה להכשרת היישוב' ו-3,500 דונם מהן הוקצו להקמת 'קואופרציה', צורת התיישבות שהוצעה על ידי הסוציולוג פרנץ אופנהיימר ואומצה על ידי ההסתדרות הציונית בקונגרס הציוני ה-9 בשנת 1909 כתוכנית יסוד להתישבות חקלאית בארץ ישראל. הקואופרציה היא יישוב חקלאי שיתופי שממוקם על אדמות הלאום ומנוהל על ידי אגרונום ופקיד. הקואופרציה היא מעין צורת בינים בין קומונה ומושב עובדים, אשר מאפייניה הם: משק גדול, עיבוד משותף וחלוקת שכר על בסיס קואופרטיבי - המתיישבים מקבלים שכר בהתאם לזמן שהשקיעו ולפי רמתם המקצועית והביצועית. כל משפחה זכאית להחזיק גם משק עזר קטן. הקואופרציה במרחביה היתה הניסיון ראשון להקמת יישוב מסוג זה. בשנת 1910 עלתה על הקרקע קבוצת כיבוש מאנשי 'השומר' אשר הכשירה את האדמות עבור המתיישבים העתידיים.

בשנת 1911 הוקמה הקואופרציה. במקום התיישבו קבוצת עולים מגליציה, בראשות האגרונום שלמה דיק. בתחילה גרו החברים בצריפים ובשנת 1913 נבנו החצר ומבני הקבע על פי תכנון של האדריכל אלכסנדר ברוולד בסגנון של בתי חווה בגרמניה. המתיישבים החלו לפתח את המשק החקלאי, וההתחלה נראתה מבטיחה. אולם, במהרה החלו להכביד קשיי העבודה, המחלות, פגעי הטבע והאקלים, שהפכו את המשימה לכמעט בלתי אפשרית. התעוררו עימותים עם האגרונום האחראי. שיטת השכר הדיפרנציאלי הקשתה על בעלי המשפחות וגרמה לסיכסוכים בין החברים. נוספו לכך התנכלויות של השלטון העות'מאני ושל השכנים הערבים ותלאות מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה, בשנת 1918, התפרקה הקואופרציה והחברים התפזרו: חלקם עברו למושבה מרחביה הסמוכה, חלקם השתתפו בהקמת מושב העובדים הראשון נהלל והאחרים נפוצו בכל הארץ. בשנים הבאות ישבו במרחביה באופו זמני קבוצות שונות של פועלים.

בסוף בשנת 1929 התיישבה במקום קבוצת עולים מגליציה חברי 'השומר הצעיר' והקימה את קיבוץ מרחביה.

ב'חצר הגדולה' של מרחביה שוכן כיום מרכז מבקרים חינוכי המספר את סיפורה של מרחביה החל מימי הקואופרציה ועד היום.