בשנת 1943 הקימה ההסתדרות הכללית את קרן 'דור לדור' כמוסד להענקת קיצבאות לחברי הסתדרות קשישים שנותרו ללא מקור מחיה, ללא קרן פנסיה ותגמולים, או לקשישים שכל האמצעים שבידם אינם מספיקים לקיומם. לפני הנהגת ביטוח זיקנה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשנת 1954, היה לקרן זו תפקיד חשוב בהבטחת קיומם של אלפי קשישים חברי הסתדרות. לאחר מכן, סיפקה הקרן סיוע כספי סימלי לקשישים שהכנסתם היחידה היא קיצבת הזיקנה של ביטוח לאומי.

מקורות המימון של הקרן היו: אחוז אחד מהכנסות המס האחיד ורווחים מהשקעות הון. הזכאות למענק מהקרן ניתנה לכל חבר הסתדרות מגיל 70 ומעלה (ולכל חברה - מגיל 65), המתגורר בארץ ואשר שילם במשך 12 השנים הקודמות לזכאותו מס אחיד ואשר הפסיק לעבוד. לעולים שהגיעו לאחר קום המדינה הוענקות הזכויות לאחר עשר שנים. המענק ניתן אך ורק לחברים אשר הכנסתם היחידה היא קיצבת זיקנה של המוסד לביטוח לאומי.

פעילותה של 'דור לדור' לא היתה בגדר ביטוח, אלא עזרה הדדית לחבר ההסתדרות הנזקק, אשר ניתנה בהתאם לאפשרויות הכלכליות של הקרן. בשנות השבעים, בעקבות הרחבת הזכויות הסוציאליות של העובדים בישראל, רוב חברי ההסתדרות הפכו לזכאים לפנסיה וחשיבותה של הקרן פחתה. בשנת 1967 החליטה ההסתדרות לצרף את הקרנות 'דור לדור' ו'מציב' ל'משען', האחראי מאז להפעלתן, תוך שמירה על תקנות הקרנות ועל הזכויות של מקבלי המענקים.
.