המפעלים שהוקמו באזורי הפיתוח לאחר קום המדינה נתקלו בקשיים רבים: חוסר התאמה של כוח העבודה המקומי לתעשיה, מרחק מהשווקים וממקורות האספקה של חלקי החילוף, מחסור בבעלי מקצוע ואנשי מינהל ועוד. בשנת 1958 הוקם קונצרן 'תיעוש אזורי פיתוח' כשותפות בין חברת העובדים והממשלה במטרה לסייע בתיעוש אזורי הפיתוח, בפיזור האוכלוסיה וביצירת מקורות תעסוקה לתושבי אזורים אלו. הכוונה היתה להקים עשרות מפעלים קטנים ובינוניים בענפים שונים, ולאחר תקופת הכשרה והתבססות להעביר את המפעלים לידי קואופרטיבים של עובדים או למכרם לגופים פרטיים. המטרה לא הושגה והחברה סבלה מהפסדים כבדים.
בשנת 1967 רכשה ההסתדרות הכללית את חלקה של הממשלה ב,תיעוש' ושינתה את מדיניות הניהול. בוטלה ההתמקדות באזורי הפיתוח והוחלט על התרכזות בענפי הטקסטיל, הפלסטיקה והציוד הרפואי. במהלך השנים 1972-1968 נפרדה 'תיעוש' מכמה מפעלים וקלטה אחרים. השינויים הניהוליים הביאו לשיפור משמעותי במצבה של החברה. בשנת 1968 החלה החברה להרוויח ובהמשך גדלו הרווחים בהתמדה. עיקר הפעילות של 'תיעוש' המשיכה להתרכז באזורי הפיתוח, למרות שהפעילות באזורים אלה הפסיקה להיות מטרה בפני עצמה. בתחילת שנות ה-80 פעלו במסגרת הקונצרן שבעה עשר מפעלים ובהם כאלף ומאתיים עובדים.