בעקבות מאורעות הדמים בקיץ תרפ"ט (1929) הכירו מוסדות היישוב בצורך לשנות את מתכונת פעולתו של ארגון ה'הגנה'. הוחלט שיש להפוך את הארגון, שעד אז היה נתון למרותה של ההסתדרות הכללית ושפעילותו נשאה אופי מקומי, לכח הגנה כלל-ישובי וכלל-ארצי.

בשנת 1931 הצליחו המוסדות הלאומיים (הסוכנות היהודית והוועד הלאומי) להגיע להסכם עם כל החוגים המרכזיים ביישוב שבעקבותיו הוכפפה ה'הגנה' למוסדות הלאומיים. הוקמה מפקדה ארצית של ה'הגנה' (מ"א) שכללה הרכב פריטטי של ששה חברים: שלושה נציגים של תנועת העבודה (בפועל, נציגים של ההסתדרות הכללית ומפא"י) ושלושה נציגים של חוגי המרכז והימין. ביולי 1940 הורחבה המפקדה ומנתה שמונה חברים, ארבעה מכל צד.

החל משנת 1937 הועמדה בראשה של המפקדה אישיות שנחשבה נייטרלית ותוארה היה ראש המפקדה הארצית (רמ"א). בתפקיד זה כיהנו: יוחנן רטנר (1939-1937), יעקב רייזר (1941-1939), משה סנה (1945-1941), זאב פיינשטיין (1947-1946), ישראל גלילי (1948-1946).

רשימת חברי המפקדה הארצית באתר ה'הגנה':

http://www.hagana.co.il/show_item.asp?levelId=59855&itemId=48270&itemType=3