בשנת 1936 נוסדה 'הליגה הסוציאליסטית' כארגון פוליטי של תומכי 'הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר' מחוץ לקיבוצים. במשך עשר שנים פעלו 'הקיבוץ הארצי' ו'הליגה הסוציאליסטית' בתיאום ובשיתוף פעולה, ובינואר 1946 הם התמזגו והקימו מסגרת מפלגתית משותפת, 'מפלגת פועלים השומר הצעיר'. עקרונותיה של המפלגה היו: הכרה במלחמת המעמדות כגורם שמקדם את בנין הארץ; פתרון בעית הדו-קיום עם הערבים בדרך של מדינה דו-לאומית; חינוך והסברה ברוח הציונות המרקסיסטית; השתתפות בהסתדרות הציונית; מרכזיות של ההתיישבות החקלאית ועוד.

במהלך שתי שנות קיומה של המפלגה היא פעלה נגד תוכנית בילטמור ובעד הקמת מדינה דו-לאומית בארץ ישראל. הנהגת המפלגה הרבתה להתעמת מילולית הן עם דוד בן-גוריון ואנשי מפא"י והן עם ארגוני הפורשים (אצ"ל ולח"י). בראש המפלגה עמד מאיר יערי ולצידו פעל יעקב חזן. נציגי המפלגה בהנהלת הוועד הלאומי היו צבי לוריא ומרדכי אורן. הנציגים בגופים הבטחוניים של הישוב היו יעקב ריפתין וברוך רבינוב. 'הקיבוץ הארצי' העמיד לרשות המפלגה את מנגנוניו הפוליטיים ואת עיתונו היומי 'משמר'.

בתקופה שלפני הקמת המדינה התרחש תהליך של התקרבות בין מפלגת השומר הצעיר לבין מפלגת 'לאחדות העבודה-פועלי ציון'. בינואר 1948 התאחדו שתי המפלגות במסגרת מפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת).