'חברת הילדים' הוא כינויה של המסגרת המאגדת את ילדי הקיבוץ בגילאי בית הספר היסודי. המשכה ב'חברת הנעורים' המאגדת את בני הנעורים בקיבוץ. המושג 'חברת הילדים' במובנו הרחב כולל את כל ילדי הקיבוץ, כולל בני הנעורים.

חברת הילדים פעילה בתחומים של לימודים, עבודה וחיי חברה. יש לה מסגרות מקבילות לאלו של חברת המבוגרים: אספת החברה (המקבילה לאסיפת הקיבוץ) היא המוסד העליון. לצידה יש ועדות ובעלי תפקידים האחראיים לפעילויות ולחוגים השונים. כשחברת הילדים מתכנסת היא מציינת אירועים פנימיים, מקומיים ולאומיים וכן היא מגוייסת למשימות שונות: חברתיות, קיבוציות ולאומיות. החל מגיל הנעורים פועלות במקביל מסגרות המיועדות לכל לצד מסגרות יחודיות יותר (כמו פעילויות וחוגים ארציים) לפי תחומי ענין שונים.

חברת הילדים הקיבוצית מושפעת מארבעה מקורות עיקריים: א) תנועות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי. ב) מוסדות חינוך פרוגרסיביים באירופה ובארץ ישראל. ג) הפסיכולוגיה של גיל הנעורים על פי גישות שונות. ד) גישות שונות של חינוך לערכים.

חברת הילדים בקיבוץ מנסה להשיג ארבע מטרות: א) חינוך לדמוקרטיה. ב) איזון בין פרט לכלל, בין חופש לכפיה ועוד. ג) הכנה לחברת המבוגרים. ד) העברת ערכים ציוניים יהודיים ואוניברסליים.

מאז שנות ה-80 חלו שינויים במתכונת של חברות הילדים בקיבוצים. קבוצות של ילדים בגילאים סמוכים מחוברות למסגרת חינוכית-חברתית רחבה יותר. בחלק מהקיבוצים המסגרת של חברת הילדים אינה מקומית, אלא היא מקומית ו/או אזורית וגם ארצית, ובנוסף לפעילות בקיבוץ עצמו מתנהלות פעילויות משותפות עם ילדים ונוער בקיבוצים הסמוכים, ופעילויות במסגרת תנועת הנוער הארצית (בדרך כלל 'הנוער העובד והלומד' או 'השומר הצעיר'). בשל הקשיים בשילוב של לימודים, חברה ועבודה, מאז שנות ה-90 מתרכזים בתי הספר בתחום החינוכי, בעוד שהקיבוצים, בסיוע אזורי, אחראים לפעילות החברתית אחרי שעות הלימודים.