'קרן חוסר עבודה' הוקמה בשנת 1932, בתקופה של גיאות כלכלית בארץ ישראל. הקרן מומנה על ידי חברי ההסתדרות הכללית שהפרישו לה 2% משכרם. בשנת 1936, כשפרץ 'המרד הערבי' וגרם למשבר כלכלי בארץ, הופעלה הקרן ואף זכתה לתמיכה של המוסדות הלאומיים (הסוכנות היהודית והוועד הלאומי). הקרן הקימה יחד עם המוסדות הלאומיים את חברת 'ביצור', אשר סיפקה מקומות עבודה למובטלים באמצעות ביצוע עבודות ציבוריות, כגון: הקמת מבני ציבור, סלילת כבישים, בנית גשרים. הקרן הקנתה הכשרה מקצועית לפועלים וניסתה לפתח ענפים חדשים, כגון: דיג, עבודות נמל וים, מחצבות ועוד. הקרן יזמה את הקמתה של חברת הספנות 'צים' וסייעה בהקמת קואופרטיבים מסוגים שונים, מפעלי תעשיה ובתי מלאכה. ניתנה גם עזרה ישירה לחברי ההסתדרות הנזקקים באמצעות חלוקת תשלומים שבועיים, אספקת מצרכי מזון מוזלים, פתיחת מסעדות לפועלים, מתן עזרה רפואית באמצעות קופת חולים, סידור מעונות ומחנות נופש לילדים, מתן הלוואות לרכישת מקצוע ולהקמת בתי מלאכה קטנים.
לאחר קום המדינה, כשהונהגה מדיניות של תעסוקה מלאה, החליטה ההסתדרות להפסיק זמנית את פעילות הקרן, שחלק משמעותי ממנה הועבר ל'משען'. בשנת 1956 הופעלה הקרן באופן שונה, תחת השם 'קרן התעסוקה'. כספי הקרן הועברו לחברה חדשה, 'קרן עבודה בע"מ', שבראשה עמד יו"ר חברת העובדים (מזכ"ל ההסתדרות) ואשר עסקה במתן הלוואת למפעלים הסתדרותיים שנקלעו לקשיים כלכליים.