בשנות ה-60 המוקדמות התקרבו המפלגות 'אחדות העבודה-פועלי ציון' ומפא"י על רקע הצמצום בהבדלים האידיאולוגיים ביניהן והרצון לאחד את מחנה מפלגות הפועלים. התהליך הואץ בשל רצונה של הנהגת מפא"י הוותיקה בראשות לוי אשכול להיעזר במנהיגים הצעירים יחסית של 'אחדות העבודה-פועלי ציון' במאבקה נגד המחנה של דוד בן-גוריון ותומכיו במפא"י. בפברואר 1965 אישרו וועידת מפא"י ומרכז 'אחדות העבודה-פועלי ציון' את ההצעה להקים מערך משותף. ב-19 במאי הקימו שתי המפלגות את 'המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל'', שכונה גם 'המערך הקטן'.
הקמתו של 'המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל' הובילה לפרישתם של בן גוריון ואנשיו ממפא"י. הפורשים הקימו מפלגה עצמאית בשם רפ"י (רשימת פועלי ישראל). הקמת 'המערך הקטן' השפיעה גם על הפילוג במפלגה הליברלית ועל הקמתה של גח"ל.
רשימת המועמדים של 'המערך הקטן' לבחירות שנערכו באותה
השנה נקבעה בהתאם ליחסי הכוחות בין שתי המפלגות.
המועמדים שובצו על פי מפתח של 4:1 לטובת מפא"י בכל עשירייה. מונתה ועדה פריטטית לישוב מחלוקות והוסכם שהסיעות בכנסת וברשויות המקומיות יהיו משותפות. המפלגות המשיכו לשמור על זהותן הנפרדת, הפעילו מוסדות וסניפים נפרדים והמשיכו לפעול בהסתדרות הכללית כסיעות נפרדות. מצע 'המערך' לבחירות לכנסת תאם את עמדות מפא"י בנושאי כלכלה, חברה ומדיניות חוץ. בעקבות עמדת 'אחדות העבודה-פועלי ציון', ויתרה מפא"י על דרישתה לשינוי שיטת הבחירות.
בבחירות לוועידת ההסתדרות ה-10 שנערכו בספטמבר 1965 זכה 'המערך לאחדות פועלי ישראל' ב-50.9% מהצירים. בבחירות לכנסת ה-6 שנערכו בנובמבר 1965 זכה 'המערך' ב-45 מנדטים, מהם 36 למפא"י ו-9 ל'אחדות העבודה-פועלי ציון'. בשנים 1968-1965 גבר שיתוף הפעולה בין מפלגות 'המערך' וההבדלים הלכו והיטשטשו. בשנת 1968 התאחדו 'אחדות העבודה-פועלי ציון', מפא"י ורפ"י והקימו את 'מפלגת העבודה הישראלית'.