ב-19 באפריל 1936 פתחו ערביי ארץ ישראל בפעולות איבה אשר כוונו בתחילה נגד היהודים ואחרי כן גם נגד הבריטים.  פעולות אלה סימנו את תחילתם של מאורעות 1939-1936 המכונים גם 'המרד הערבי'. זמן קצר לאחר פרוץ המאורעות, באמצע מאי 1936, החליטו הבריטים לשלוח לארץ ישראל ועדת חקירה מלכותית לשם בדיקת הסיבות למהומות. הוועדה, שמנתה ששה חברים ובראשם הלורד ויליאם רוברט פיל, שר לשעבר לעניני הודו בממשלת בריטניה, הוסמכה לבדוק את את הסיבות למאורעות, את דרכי ישומו של כתב המנדט ביחס ליהודים והערבים ואת התלונות ההדדיות של שני הצדדים וגם להמליץ על דרכים לתיקון המצב.

יציאתה של הוועדה לארץ ישראל התעכבה בשל דרישתם של הבריטים שערביי ארץ ישראל יפסיקו את פעולות הטרור ואת השביתה הכללית עליה הכריזו. רק לאחר כחצי שנה נענו הערבים לדרישות והושגה מעין שביתת נשק. חברי וועדת פיל הגיעו לארץ ישראל ב-11 בנובמבר 1936 ושהו בה במשך כחודשיים. במהלך שהותם בארץ הופיעו בפניהם נציגים של שלטונות המנדט, של היהודים ושל הערבים. חברי הוועדה ערכו גם סיורים ברחבי הארץ. היהודים שיתפו פעולה עם ועדת פיל ועשו מאמצים גדול לשכנע את חבריה בצדקת טיעוניהם. הם הגישו לוועדה תזכיר מקיף בן 300 עמודים ו-38 עדים מטעמם הופיעו בפני הוועדה, בהם מנהיגי הישוב והתנועה הציונית, ובראשם חיים ויצמן, דוד בן-גוריון  ומשה שרתוק (שרת). המנהיגים הציונים הציגו את בעיתם הקשה של היהודים באירופה ואת ארץ ישראל כפתרון אפשרי לבעיה. הוזכרו הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ וההבטחות שניתנו בהצהרת בלפור. הערבים החרימו בתחילה את הוועדה, ורק בלחצם של שליטי מדינות ערב הסכימו מאוחר יותר להופיע בפניה. 14 עדים מטעמם, ובראשם חג' אמין אל-חוסייני, העידו בפני ועדת פיל וכן הוגש לוועדהה תזכיר בן 13 עמודים.  המנהיגים הערבים דרשו להפסיק את העליה היהודית ולאסור על  מכירת קרקעות ליהודים. בנוסף לכך דרשו ביטולו של המנדט הבריטי ונסיגה של בריטניה מהצהרת בלפור.  ב-18 בינואר 1937 עזבה הוועדה את ארץ ישראל ושבה לאנגליה, שם השלימו חבריה את איסוף החומר ושמיעת העדויות. 

ב-7 ביולי 1937 פרסמה ועדת פיל את הדין וחשבון שלה. המסמך כלל סקירה על תולדות ארץ ישראל, על היהודים והערבים, על התפתחות הסכסוך ביניהם בתקופת המנדט ועל סדרי השלטון המנדטורי, בעיקר בתחומי המנהל, הקרקעות והעליה היהודית. מסקנותיה של הוועדה היו  כי בארץ ישראל קיימים שני עמים שהפערים ביניהם גדולים והשאיפות הלאומיות שלהם מנוגדות. המנדט הבריטי לא מילא את תפקידו וקיומו רק מחמיר את האיבה בין הצדדים. הפער בין היהודים לערבים הולך ומתרחב ואין כל סיכוי ששני העמים יוכלו לחיות ביחד. הפיתרון שעליו המליצה הוועדה הוא סיום המנדט וחלוקתה של ארץ ישראל שממערב לירדן לשלושה חלקים:

מדינה יהודית שתכלול את הגליל, עמק יזרעאל, עמק בית שאן, שפלת החוף מראש הנקרה ועד לבאר טוביה.

מדינה ערבית שתכלול את יהודה ושומרון, מישור החוף הדרומי והנגב. הומלץ שהמדינה תסופח לעבר הירדן.

מנדט בריטי  שיכלול את אזור ירושלים ובית לחם ומסדרון מירושלים ליפו, שיכלול את שדה התעופה לוד. ערים מעורבות כגון חיפה, נצרת ועכו יהיו במעמד מיוחד.

גבולות המדינה היהודית נקבעו בהתחשב באזורים המיושבים על ידי יהודים ומתוך רצון לאפשר הרחבה של האוכלוסיה וההתישבות היהודית. הוועדה המליצה על חילופי אוכלוסין וקרקעות בין המדינות היהודית והערבית. גבולות האזור המנדטורי נקבעו מתוך רצון לאפשר גישה לאזורים הקדושים לנצרות ומתוך שיקולים אסטרטגיים. הוועדה המליצה על תקופת מעבר שבין פרסום הדו"ח לבין ישומו בפועל, אשר בה תיאסר רכישת קרקעות על ידי יהודים באזורים המיועדים למדינה הערבית ותוגבל העליה היהודית בהתאם ליכולת הקליטה של המדינה היהודית העתידית. 

פרסום הדין וחשבון של ועדת פיל עורר חילוקי דיעות קשים בישוב ובתנועה הציונית. הפולמוס בנושא עמד במרכזו של הקונגרס הציוני ה-20 שהתכנס בציריך באוגוסט 1937. המתנגדים שללו מסיבות שונות את הוויתור על חלקים מארץ ישראל. התומכים, ובראשם ראשי הישוב והתנועה הציונית, וייצמן, בן-גוריון ושרתוק, סברו שיש לקבל את הרעיון של חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית בחלק ממנה.  עם זאת, הם דחו את תוכנית החלוקה של ועדת פיל, וביקשו לנהל משא ומתן עם הבריטים על תוכנית חלוקה אחרת, שבה שטח המדינה היהודית יהיה גדול יותר. הערבים דחו  מכל וכל את תוכנית החלוקה, מפני שהיתה בה הכרה בזכותם של היהודים על ארץ ישראל. עם פרסום  דו"ח ועדת פיל הסתיימה ההפוגה במאורעות ותוך זמן קצר חידשו הערבים את פעולות האיבה בכל רחבי הארץ.

תוכנית החלוקה של ועדת פיל הועברה לעיונה של ועדת המנדטים של חבר הלאומים. בעקבות חוות דעתה כי התנאים בארץ ישראל עדיין אינם מתאימים להקמת שתי מדינות עצמאיות ולאור התנגדותם של היהודים והערבים לתוכנית, החליטה ממשלת בריטניה לשלוח לארץ ישראל ועדה נוספת אשר תבדוק את אפשרויות הישום של המלצות ועדת פיל.  ועדת וודהד, שמונתה לצורך זה, שהתה בארץ ישראל מאפריל עד אוגוסט 1938. בדו"ח שהגישו חבריה ב-19 באוקטובר הוגדרה תכנית החלוקה של ועדת פיל כבלתי מעשית. חברי הוועדה הציעו שלוש תכניות חלוקה לחופיות שבכולן שטח מדינת ישראל היה קטן מאשר בתוכנית של ועדת פיל.  בעקבות פרסום דו"ח ועדת וודהד הכריזה ממשלת בריטניה כי לא ניתן לפתור את הבעיות בארץ ישראל בדרך של חלוקה לשתי מדינות ולכן תמשיך בריטניה לשאת לאחריות לשלטון בארץ ישראל.