אדמות טלחה נרכשו בשנת 1893 על ידי הברון רוטשילד עבור איכרי מטולה. בשנת 1907 בנתה יק"א עבור האיכרים חצר משק ומבנים מאבני בזלת. בשנת 1912 עזבו האיכרים את המקום. בשנת 1916 נאחזה במקום באופן זמני קבוצה מאנשי 'השומר' ו'הרועה' שביקשו להקים בסמוך ישוב של רועים. בשנת 1918 התיישבה בחצר קבוצת פועלים חקלאיים, אשר כעבור חדשים אחדים הקימו במקום קיבוץ. בתקופה זאת שונה שמו של המקום ל'תל חי'.

בשנים 1920-1919 נכללה אצבע הגליל בתחום שבשליטה צרפתית. התושבים הערבים והבדווים התמרדו נגד השלטון הצרפתי החלש ופתחו בפעולות איבה נגד הצבא הצרפתי והכפרים הנוצריים באזור. ארבעת היישובים העבריים: מטולה, כפר גלעדי, חמארה ותל חי, שמרו על ניטרליות, אולם הערבים האשימו אותם בשיתוף פעולה עם הצרפתים והחלו להתקיף גם אותם. בתחילת 1920 נעזבו מטולה וחמארה. בכפר גלעדי ובתל חי החליטו המתיישבים להישאר ולהתגונן. לעזרתם נשלחו עשרות מתנדבים ממרכז הארץ ובראשם יוסף טרומפלדור, ששימש כמפקד תל חי והאזור. בהתקפות הערבים בתחילת שנת 1920 נהרגו שניים מחברי תל חי.

ב-1 במרץ 1920 (י"א באדר תר"ף) הגיעה לחצר תל חי קבוצה גדולה של ערבים חמושים שדרשו לבדוק אם אין כוחות צרפתיים בחצר. במהלך החיפושים התפתחו חילופי יריות שהתפתחו לקרב קשה בין המגינים המעטים לבין התוקפים שבתוך החצר והמוני הערבים שצרו על החצר מבחוץ. אחרי שעות של לחימה, שבמהלכן נהרגו חמישה מהמגינים ואחרים נפצעו, ביניהם טרומפלדור שנפצע אנושות, הוחלט על פינוי. בלילה שרפו המגינים את החצר ונסוגו לכפר גלעדי כשהם נושאים את ההרוגים והפצועים. טרומפלדור נפטר בדרך, כשמילותיו האחרונות, לדברי ד"'ר גרי, הרופא שהיה לצידו, היו: 'אין דבר, טוב למות בעד ארצנו'. למחרת פונה גם כפר גלעדי אל איילת השחר שהיתה בשליטת הבריטים.

בעקבות האירועים פעלו הצרפתיים בצורה נמרצת ודיכאו את ההתמרדות. ב-5 באוקטובר 1920 חזרו חמישה עשר מאנשי תל חי ליישוב ושיקמו אותו בעזרת יק"א. מטולה וכפר גלעדי שוקמו גם הם. בעקבות משא ומתן בין בריטניה לצרפת הוחלט שאזור צפון עמק החולה ואצבע הגליל יכלל בתחומי המנדט הבריטי, ובהמשך בתחומי מדינת ישראל. למרות שנהוג לטעון שלקרב תל חי היתה השפעה על קביעת גבולות המדינה, נראה שהבריטים והצרפתים לא ייחסו לו חשיבות. בשנת 1926 התאחדה תל חי עם כפר גלעדי הסמוך ואנשיה עברו לכפר גלעדי. תל חי נותרה כחצר חקלאית בלבד. משנת 1935 שמשה חצר תל חי כמקום הכשרה לגרעיני התיישבות. בשנת 1948 היה בחצר בסיס של הפלמ"ח ואחרי כן היה המקום בשימוש צה"ל.