בסתיו 1936, אורד צ'רלס וינגייט, קצין צבא בריטי בעל קשר דתי עמוק לתנ"ך וליהודים ואוהד הציונות, צורף לשירות המודיעין והוצב במפקדה בחיפה, הממונה על אזור הגליל. בקיץ 1937, אחרי פרסום דו"ח ועדת פיל, התחדשו פעולות האיבה הערביות נגד השלטון הבריטי, כוחותיו ומתקניו.  וינגייט ביקר בחריפות את שיטות הלחימה של הצבא הבריטי בכנופיות הערביות, ובעקבות בקשתו ,מונה לחקור את הנושא. בחודשים מרס-אפריל 1938 סייר וינגייט בגבול הצפון, בגליל ובעמק יזרעאל, ביקר ביישובי 'חומה ומגדל' בצפון, נפגש עם פעילי הביטחון ואנשי ה'הגנה' ובדק את אבטחת צינור הנפט העיראקי, שסבל מחבלות תכופות.

בעקבות בדיקתו, המליץ וינגייט לעבור מלחימה מעמדות מבוצרות ביישובים אל שיטת לחימה מרחבית, ניידת והתקפית. על פי הצעתו הוקמה בעין חרוד 'מחלקת שמירת צינור הנפט', שכללה קצין ו-18 חיילים בריטים ו-24 אנשי פו"ש מהאזור. המתנדבים היהודים קראו ליחידתם 'פלוגת האש', ובשם זה נודעו בישוב היהודי מחלקה זאת והמחלקות שהוקמו בעקבותיה.  בראשית יוני  1938, בהתאם להמלצותיו של וינגיט, הוקם כוח לשם ביצוע פעולות לילה שמטרתן לשים קץ לטירור בצפון הארץ. הכוח  כלל שלושה קצינים ו-37 חיילים בריטים מתנדבים. הכוח הורשה לשתף בפעולותיו נוטרים יהודים ו-75 מהם אומנו בפעולות לילה לפי גישתו של וינגייט. פלגות דומות הוקמו באיילת השחר ובחניתה. בעזרת קציניו וחייליו החל וינגייט באימון האנשים לתפקידיהם. לאחר כחודש של פעילות וסיורים, המשיך וינגייט להפיק לקחים ולגבש את שיטתו. הוא היה משוכנע שניתן לגבור על הכנופיות באמצעות כוח צבאי המאומן כראוי ללוחמה נגד-גרילה ולתנועה וללחימה בלילה. לדעתו, על הצבא הבריטי להפוך את פלגות הלילה לכח רישמי, שיפעל באופן סדיר ויסתייע ביהודים תושבי האזור.

עם כניסתו של גדוד צבא בריטי לשירות באזור הגבול הצפוני פוזרו היחידות המעורבות באילת השחר ובחניתה ופעולתו של וינגייט התרכזה באזור צינור הנפט, בגליל התחתון המזרחי ובעמק יזרעאל.ב-13 ביולי 1938 הושבעה פלוגת משמר צינור הנפט בעין חרוד והיתה ל'פלגת הלילה המיוחדת' הראשונה. כעבור כמה שבועות הוקמו שתי פלגות נוספות שחנו בתל-עמל ובאפיקים (אחר-כך הועברו לגבע,  ולכינרת). מאז הקמתו הרשמית של הכוח, כונו יחידותיו 'פלגות הלילה המיוחדות' (.Special Night Squads, S.N.S). הפלגות מנו 40 חיילים וקצינים בריטים ו-75 אנשי 'הגנה'. לפעולות הגדולות יותר הצטרפו נוטרים מישובי העמק והגליל.

הפלגות החלו בסיורים ובמארבים בתחילה באזור צינור הנפט ומאוחר יותר - גם במרחבי הגליל. בהתאם לטקטיקה שגיבש וינגייט של פעילות התקפית יזומה, נפרסו מארבים נייחים ובמקביל הופעלו גם 'מארבים ניידים' - סיורים ליליים הערוכים להיתקלויות ולהתקפות. וינגייט בנה רשת מודיעין עצמאית, שאפשרה הכרת השטח לפני הפעולה וסיפקה מידע  על תנועת האויב, וכן הוא נקט בתכסיסי הטעיה במטרה להפתיע את האויב.

פעילותן של פלגות הלילה נחלה הצלחה גדולה ופעולות הטרור הערבי בצפון הצטמצמו במידה משמעותית. השלטונות הבריטיים נוכחו ביעילותו של וינגייט, ואישרו לו לגייס מאה יהודים נוספים שיסופחו לגדודי הצבא וימלאו תפקידים כגון משמרות-ליווי, שמירה על מחנות הסגר וסיורי לילה. ב-13 ספטמבר 1938 נפתח בעין חרוד קורס סמלים, בהשתתפות מאה מטובי המפקדים הצעירים של ה'הגנה', אשר נועדו לשמש סגל פיקודי בכוח יהודי צבאי קבוע שיוקם בעתיד. בתום הקורס, התאכזבו המשתתפים לגלות כי לא יצאו לאמן יחידות צבא יהודיות אלא יצורפו כנוטרים ליחידות בריטיות. וינגייט נשאר בארץ שבעה חודשים נוספים, כשבמקביל לעבודתו במודיעין הבריטי, נמצאר בקשר הדוק עם מנהיגי הישוב ויעץ להם בנושאי ביטחון. הממונים על וינגייט גילו הסתייגות הולכת וגוברת מקשריו ההדוקים עם הישוב היהודי והחליטו להרחיקו מארץ ישראל לצמיתות. פלגות הלילה המשיכו לפעול בפיקודם של קצינים מעוזריו של וינגייט עד לדעיכת המרד הערבי. פלגת המשמר לצינור הנפט פורקה ביולי 1939, והפלגה לאבטחת קו החשמל פורקה אחרונה באוקטובר 1939.

וינגייט תרם תרומה חשובה ביותר ל'הגנה' ולמפקדיה - בהכשרה, בשיטות לחימה חדשות ובמחשבה מקורית. עקרונות הניידות, ההפתעה, ההטעיה ולוחמת הלילה עברו לפלמ"ח וליחידות נוספות של ה'הגנה' ואחרי כן - לצה"ל.