Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מושגים

מעברה

כינוי למחנות מגורים ארעיים לעולים חדשים. מחנות מעבר אלה הוקמו החל מאביב 1950, עת התחילה גל העליה הגדול בעקבות הקמת מדינת ישראל.
תאריך: 1950

מטרת הקמתן של המעברות היתה להתמודד עם בעיות המגורים הקשות, שהולידו גלי העלייה ההמונית. הוגה הרעיון היה לוי אשכול, שהיה אז בתפקיד גזבר הסוכנות היהודית. רעיונו של אשכול עלה לנוכח המצוקה, שנוצרה במחנות העולים וההנחה, שאכן התאמתה בסופו של דבר, כי זרם העלייה יתגבר.

יושבי המעברות התגוררו במבני דיור ארעיים מסוגים שונים - פחוניים, אוהלים, בדונים, צריפי עץ. המעברות הוקמו על קרקע לאומית, כאשר בתחילה העקרון המנחה היה להקים אותן בסמוך ליישובי קבע מבוססים, על בסיס ההנחות, כי הדבר יאפשר מקורות תעסוקה לעולים החדשים, התשתית של הישובים הקיימים תקל על הקמת התשתית למעברות והרשויות המקומיות יסייעו בנטל קליטת העולים. העקרון הזה התנגש בעקרון התיישבותי אחר, שהוליך את התכנון הלאומי של ההתיישבות - פיזור האוכלוסיה. על פי עקרון זה הממשלה היתה מעוניינת בהקמת ישובים חדשים באזורי ספר על מנת לאכלס אזורים בלתי מיושבים, על מנת לחזק את המגזר החקלאי וגם כדי להתחיל להניח את היסודות לפריפריה מתועשת. על רקע זה, הוחל בהקמת עיירות פיתוח, שהיו בשלב הראשון למעשה מעברות "מתוכננות". היו גם מקרים הפוכים בהם יושבי המעברות דרשו להפוך את מקום מושבם ליישוב קבע, כמו במעברות חיריה וסקיה, שהפכו לאור יהודה.

המעברות שהוקמו קלטו  במסגרתן  עולים מכל המדינות, אך רוב העולים שנותרו בהן  זמן ממושך הגיעו מארצות האסלאם (צפון אפריקה והמזה"ת). הסיבה לכך היתה שלעולים מאירופה חיכתה בדרך כלל תשתית חברתית קולטת, שאיפשרה את יציאתם מן המעברות לאחר פרק זמן לא ארוך.
תשתית זו לא אורגנה באופן ממלכתי, אך היא נוצרה בשל קשרים חברתיים בין  ציבור העולים האירופאי לבין יוצאי העליות שקדמו לעלייה הגדולה והשתייכו לאותן ארצות מוצא. הסיוע ניתן באמצעות התארגנויות שנוסדו על-פי ארצות מוצא וכן באופן פרטי -  על-ידי קרובי משפחה שחיו בארץ וסייעו לעולים במציאת דיור חליפי ותעסוקה.

תנאי החיים במעברות היו קשים הצפיפות היתה רבה, הסניטציה היתה ירודה, שירותי הבריאות לקויים, היה חוסר במזון ועל כל זה העיב המחסור במקומות תעסוקה. התופעות האלו הולידו טענות רבות על מצוקה וקיפוח וגם על אפליה עדתית. טענה נוספת שעלתה כנגד הממסד, שהונהג באותו עת על ידי מפא"י, היתה שהוא משמר את התנאים הקשים במעברות על מנת שיקל עליו לשלוט בקלותיהם של יושבי המעברה.

בראשית 1953 חיו במעברות כרבע מליון נפשות. בערך באותו הזמן החל חיסול הדרגתי שלהן. ב- 1963 חיו עדיין 15 אלף איש במעברות בישראל.