בתחילת שנת 1948, בעקבות הודעת בריטניה כי כוחותיה יפנו את ארץ ישראל עד ל-15 במאי 1948, החלו המוסדות הלאומיים בהכנות להקמת מוסדותיה של המדינה היהודית העתידית. בהתאם להחלטת האו"ם, הוחלט להקים את 'מועצת הממשלה הזמנית' אשר תארגן  את השלטון המרכזי והמקומי. המועצה המתוכננת כללה את הנהלת הוועד הלאומי, את ההנהלה הארצישראלית של הסוכנות היהודית וכן גם נציגים של גופים וארגונים נוספים. מספר חברי המועצה הגיע ל-37, ומפני שהיתה מסורבלת מכדי שתפעל בצורה יעילה, הוחלט להקים גוף מבצע שיכלול  13 מחברי המועצה. רוב חברי הגוף המבצע כיהנו לפני כן בתפקידים בכירים בהנהלות הוועד הלאומי והסוכנות היהודית. ב-18 באפריל 1948 נערכה ישיבתו הראשונה של הגוף המבצע, ובה הוחלט לכנותו בשם 'מנהלת העם' ואת המועצה המורחבת - 'מועצת העם'. מנהלת העם כונתה גם 'י"ג', על שם מנין חבריה.

חברי מנהלת העם היו: דוד בן-גוריון - יושב הראש, משה שרת, אליעזר קפלן, דוד רמז, פרץ ברנשטיין, יצחק גרינבוים, מרדכי בנטוב, אהרון ציזלינג, הרב יהודה לייב מימון (פישמן), פנחס רוזן, משה שפירא, בכור שלום שטרית, הרב יצחק מאיר לוין. מנהלת העם, כונתה גם 'בשם י"ג', כמניין חבריה. 

ב-18 באפריל 1948 התקיימה הישיבה הראשונה של מנהלת העם. ב-26 באפריל 1948 התקיימה הישיבה השנייה ובה  הוחלט על חלוקת התיקים. דוד בן-גוריון, בנוסף לתפקידו כיושב הראש קיבל את תיק הביטחון, משה שרת את תיק החוץ ואליעזר קפלן את הכספים.

ב-12 במאי 1948 התכנסה מנהלת העם לדון בשאלה האם להכריז על הקמת המדינה מייד עם תום המנדט הבריטי ב-14 במאי. ארצות הברית הציעה לדחות את ההכרזה ולהסכים לשביתת נשק של שלושה חודשים, כדי למנוע פלישה מיידית של צבאות ערב למדינה החדשה.  חברי מהלת העם קיבלו את עמדתו של בן-גוריון, כי יש להכריז מיידית על הקמת המדינה.

ב-14 במאי 1948 בנוכחות חברי מועצת העם הכריז בן-גוריון על הקמתה של מדינת ישראל. עם הקמת המדינה הפכה מנהלת העם לממשלה הזמנית.