היסוד הרעיוני של זרם זה הונח לראשונה בראשית המאה ה-19 על ידי מרדכי עמנואל נח. הוא טען כי כדי לחדש מדינה ליהודים בארץ ישראל, יש לרכז יהודים בארצות הברית, שם ייהנו מחופש וסבלנות דתית. בספטמבר 1825 נעשה ניסיון מעשי ראשון. במדינת ניו-יורק הונח אבן פינה למדינה יהודית שנקראה 'אררט'. התוכנית נגנזה במהירות אבל אחריה נעשו עוד מספר ניסיונות. אחד הבולטים היה הקמת התנועה "עם ועולם", שבקשה אף היא, לרכז יהודים באזור אוטונמי בארה"ב. בשנת 1883, שנתיים אחרי הפרעות ביהודי רוסיה ב- 1881, ובמידה רבה בגלל השפעתם, נעשה ניסיון לישב יהודים בקפריסין.

הרעיונות הטריטויאליסטים חדרו לתנועה הציונית בעקבות הצעת 'תוכנית אל עריש' ו'תוכנית אוגנדה' על ידי האימפריה הבריטית לבנימין זאב הרצל. אחרי דחיית התוכניות הללו פרשה קבוצה קטנה בהנהגתו של הסופר ישראל זנגויל מן ההסתדרות הציונית והקימה את 'ההסתדרות היהודית הטריטוריאליסטית'. היא חיפשה טריטוריות מתאימות ליהודים באפריקה, אסיה ואף אוסטרליה ואמריקה הלאטינית. ניסיונת אלו לא עלו יפה וההתסדרות הטריטוריאליסטית התפרקה ב- 1925 בעקבות הצהרת בלפור וההתעוררות העצומה בעקבותיה לכונן מדינת יהודים בארץ ישראל.
עם עליית הנאצים לשלטון והתפשטות האנטישמיות בשנות השלושים חידשה קבוצה של טריטוריליסטים את פעילותה, אך אף היא לא הצליחה לממש אף אחת מתוכניותיה.