חברות הנוער הראשונות הוקמו בשנות ה-30 כמפעל משותף של 'עלית הנוער' והתנועות הקיבוציות לשם הצלתם של בני נוער יהודיים בעקבות עלית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933. הקבוצה הראשונה נקלטה בעין חרוד בפברואר 1934. במשך שנים שימשו חברות הנוער כמסגרת לקליטה חינוכית-ציונית של עלית הנוער.

חברות הנוער הוקמו בעיקר בקיבוצים, אך גם במושבים ובכפרי ילדים ונוער. חברת הנוער כללה 60-25 חניכים בני אותו גיל, בין הגילים 17-10, בנים ובנות. חברת הנוער נחשבה לחלק משכבת הגיל של בני הקיבוץ, וחבריה היו מעורבים בחיי הקהילה הקיבוצית, בעבודה, בארוחות ובאירועים תרבותיים וחברתיים. הקבוצה חיה בדרך כלל במבנה משלה, אך לכל חניך היה קשר למשפחה מארחת בקיבוץ. הצוות שטיפל בקבוצה הורכב ממחנך הקבוצה, שלעיתים היה גם מחנך הקבוצה בבית הספר, מדריך חברתי ומטפלת.

התוכנית החינוכית של חברת הנוער שילבה לימודים פורמליים, חיי חברה ועבודה במשק או בשירותים של הקיבוץ. סדרי העדיפויות והזמן שהוקדש למרכיבים השונים השתנה במשך השנים. בניגוד לעבר כיום הדגש הוא על הלימודים, על חשבון העבודה. בעבר למדו חברות הנוער על-פי רוב במסגרות נפרדות. כיום מתנהלים הלימודים בבית הספר הקיבוצי האזורי לפי תוכנית הלימודים הרגילה של משרד החינוך. בעבר חברות הנוער היוו חלופה למשפחה ולבית וניסו להנחיל לחניכיהן את הערכים של המפעל הלאומי ושל 'המשפחה הגדולה' שבתוכה הם חיים (קיבוץ, מושב, כפר נוער). בוגרי חברות הנוער הקימו גרעיני התיישבות או הצטרפו לישובים קיימים. 11 קיבוצים הוקמו על ידי גרעינים של חברות נוער, בהם מעגן מיכאל, עין דור ונחשולים. כיום אין עוד ציפיה שהבוגרים יצטרפו לקיבוץ. המטרה נתפסת יותר כחינוך לאזרחות טובה וסיוע להשתלבות בחברה הישראלית.

לפני הקמת המדינה ובשנות העליה הגדולה היו רוב החניכים עולים. בשנות ה-70 וה-80 היו רוב החניכים ילידי הארץ בני שכבות מצוקה. משנות ה-90 רוב החניכים הם יוצאי חבר המדינות. מראשיתן של חברות הנוער ועד היום התחנכו במסגרת זאת כ-55,000 בני נוער, רבים מהם חברי קיבוץ כיום. בשנים האחרונות הצטמצם היקף הפעילות במסגרת זו וכיום היא מונה מאות אחדות של חניכים. עד 1996 אורגנו חברות הנוער, תוקצבו והונחו חינוכית על ידי מחלקת עלית הנוער בסוכנות היהודית. בשנה זו העברה האחריות לעלית הנוער למינהל לחינוך התישבותי במשרד החינוך.