במהלך תקופת המנדט הבריטי נבדקה שאלת ארץ ישראל על ידי ועדות אחדות אשר הציעו לפתור את הסכסוך היהודי-ערבי בדרך של חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות יהודית וערבית. לראשונה הועלתה הצעה כזאת על ידי ועדת פיל, אשר נשלחה לארץ ישראל בשלהי 1936 בעקבות מאורעות הדמים שפרצו בארץ באותה שנה. הוועדה סיירה בארץ ונפגשה עם ראשי הממשל הבריטי ומנהיגי היהודים והערבים. ביולי 1937 פירסמה הוועדה את מסקנותיה, בהן הציעה לחלק את הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית. למדינה היהודית הוקצו הגליל, עמקי הצפון ומישור החוף עד לבאר טוביה. לערבים הוקצו אזורי ההר במרכז הארץ והנגב, והם אמורים היו להסתפח לעבר הירדן. נקבע כי הבריטים יחזיקו בירושלים וסביבתה ויקבלו 'מסדרון' מיפו לירושלים וכי הערים המעורבות יקבלו מעמד מיוחד. הערבים דחו את ההצעה. היהודים היו חלוקים בדיעותיהם. רבים בציבור היהודי התנגדו לה. ראשי הישוב והתנועה הציונית נטו לקבלה בשינויים מסויימים.
באפריל 1938 נשלחה לארץ ישראל ועדה נוספת, ועדת וודהד, לבדיקת האפשרויות לישום המסקנות של ועדת פיל. בנובמבר 1938 פירסמה ועדת וודהד את החלטותיה. הוועדה הגיע למסקנה שלא ניתן לישם את הצעת החלוקה של ועדת פיל והציעה שלוש תוכניות חלוקה חלופיות. המשותף לשלושתן היה צמצום שטחי המדינה היהודית והגדלת השטח שישאר בריבונות בריטית. על פי התוכנית המחמירה שבהן, אמורה היתה המדינה היהודית לקום במישור החוף בין זכרון יעקב לרחובות. היהודים סירבו לקבל הצעות אלה. כעבור זמן קצר הצהירה ממשלת בריטניה על נטישת תוכנית החלוקה.
בשנת 1946 הקימו בריטניה וארצות הברית את ועדת מוריסון-גריידי, ועדת מומחים אנגלית-אמריקאית למציאת פתרון לבעית ארץ ישראל. ביולי 1946 פירסמה הוועדה את מסקנותיה והמליצה לחלק את הארץ לארבעה אזורים: אזור יהודי - שיכלול את הגליל המזרחי, עמק יזרעאל ורצועת החוף שבין תל אביב וחיפה (כ-17% משטח הארץ); אזור ערבי - שיכלול את הגליל המערבי, השפלה, יהודה ושומרון (40% מהשטח); שני אזורים בשליטה בריטית - אזור ירושלים ואזור הנגב (43% מהשטח). השלטון בארץ ישראל נועד להישאר בידי הבריטים והחבלים היהודי והערבי אמורים היו לקבל אוטונומיה מסוימת. תוכנית זו נדחתה על ידי היהודים, הערבים והאמריקאים כאחד.
בפברואר 1947 החליטה בריטניה להביא את עניין ארץ ישראל להכרעתו של האו"ם. האו"ם הקים ועדה מיוחדת, ועדת אונסקו"פ, למציאת פתרון לבעית ארץ ישראל. הוועדה שהורכבה מ-11 חברים ממדינות שונות, סיירה בארץ ישראל, בלבנון, בעבר הירדן ובמחנות העקורים באירופה. הישגי המפעל הציוני בארץ ישראל הותירו על חברי הוועדה רושם עז. חברי הוועדה נפגשו עם נציגים יהודים, ערבים ובריטים. הערבים בארץ ישראל החרימו את הוועדה וסירבו להיפגש עם חבריה. באוגוסט 1947 פרסמה הוועדה את מסקנותיה. חברי הוועדה המליצו פה אחד על סיום
המנדט הבריטי בארץ ישראל בהקדם האפשרי. ברוב דיעות הומלץ לחלק את הארץ
ולהקים בה שתי מדינות: יהודית וערבית. במדינה היהודית נכללו הגליל המזרחי,
עמקי הצפון, רוב מישור החוף ורוב הנגב (55% משטחי ארץ ישראל). במדינה הערבית נכללו הגליל המערבי,
אזור ההר, רצועת עזה וחלק מהנגב (44% משטחי הארץ). שתי המדינות אמורות היו לקיים מערכת
כלכלית משותפת. אזור ירושלים ובית לחם נועד להיות שטח נייטרלי בחסות
האו"ם. שלושה מחברי הוועדה (נציגי הודו, איראן ויוגוסלביה) המליצו להקים
בארץ ישראל מדינה פדרלית דו-לאומית. הנציג האוסטרלי נמנע.
מסקנות
הוועדה והמלצותיה נמסרו לאו"ם. לאחר דיונים נוספים בוועדת אד-הוק שהוקמה
על ידי העצרת, גובשה תוכנית החלוקה הסופית שהתבססה על המלצות של
ועדת אונסקו"פ, תוך עריכת תיקוני גבול מסוימים והעברת חלקים מהנגב מהמדינה
היהודית אל המדינה הערבית. ב-29 (כ"ט) בנובמבר 1947 נערכה הצבעה בעצרת
הכללית של או"ם על תוכנית החלוקה. 33 מדינות הצביעו בעד קבלתה, 13 הצביעו נגד ו-10 נמנעו. ברוב קולות התקבלה התוכנית לסיום המנדט הבריטי ולחלוקתה של ארץ ישראל כהחלטה 181 של עצרת האו"ם. הבריטים נדרשו להתפנות מארץ ישראל עד ה-1 באוגוסט 1948 ונקבעו סדרי ממשל זמני עד להקמת המדינות החדשות. למחרת ההצבעה באו"ם הותקף אוטובוס של 'אגד' בסמוך לפתח תקווה ובכך החלה מלחמת העצמאות. האו"ם מינה ועדת ביצוע, שתפקידה לפקח על ישום ההחלטה בתקופת המעבר עד לסיום המנדט, אולם הערבים החרימו אותה, וגם הבריטים סירבו לפעול לפי לוח הזמנים שקבע האו"ם. לאור המצב הצבאי הקשה של הישוב היהודי בארץ והצלחתם היחסית של הערבים, נסוגה ארצות הברית במרס 1948 מתמיכתה בתוכנית החלוקה והציעה להקים בארץ ישראל משטר נאמנות זמני בראשות האו"ם. בעקבות התנגדות ברית המועצות הוסרה הצעה זאת מסדר היום של האו"ם. ב-15 במאי, שעות ספורות לפני תום המנדט, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. במגילת העצמאות הוזכרה החלטת החלוקה של האו"ם כצידוק משפטי
בינלאומי להקמת מדינת ישראל. שתי המעצמות, ארצות הברית וברית המועצות, הכירו מייד במדינת ישראל ובכך נסתם למעשה הגולל על החלטת החלוקה של האו"ם.
מידע נוסף:
נוסח החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית (תוכנית החלוקה) מה-29 בנובמבר 1947