בשנת
1890 קיבלה תנועת 'חיבת ציון' אישור משלטונות רוסיה לפעול בגלוי. בעקבות קבלת האישור הוקמה 'החברה לתמיכה ביהודים עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה ובארץ
ישראל'. מרכזה של החברה היה באודסה והגוף המנהל שלה נקרא 'הוועד האודסאי'. ההיתר שניתן לחובבי ציון ברוסיה לפעול בגלוי גרם להתעוררות בפעילות התנועה. הוועד האודסאי אסף תרומות, רכש אדמות בארץ
ישראל ופתח סניף ביפו. סניף זה כונה 'הוועד הפועל היפואי' וריכז את פעולות חובבי ציון בארץ ישראל. בעקבות החמרה במצבם הכלכלי של יהודי רוסיה וגירוש היהודים ממוסקווה בשנת 1891 החל גל של עליה לארץ ישראל. הוועד האודסאי סייע בקליטת העולים, פעל להקמת מושבות חדשות בארץ ישראל, סייע לביסוסן של המושבות הקיימות ופעל גם בתחום החינוך. בשל המחסור באמצעים ובעיות ארגוניות תרומתם של חובבי ציון להתישבות בארץ ישראל היתה מצומצמת. בשנת 1919 פורק הוועד האודסאי בהוראת השלטונות הקומוניסטיים ברוסיה.