בתקופת העליה השלישית נבחן דגם חדש של התיישבות שיתופית, 'הקבוצה הגדולה', שהיוותה פיתוח והרחבה של דגם 'הקבוצה הקטנה', שהתפתח בתקופת העליה השניה בדגניה. הוגה מודל התישבותי זה היה שלמה לביא (לבקוביץ') אשר סבר כי 'הקבוצה הקטנה' אינה מתאימה לקליטה המוני חלוצים ואינה מסוגלת להביא לבנין מהיר של הארץ בדרך השיתופית. לביא הגה צורת התישבות חדשה, 'הקבוצה הגדולה', שבה יתנהל המשק כמסגרת שיתופית פתוחה, הנשענת על זיקה רעיונית בין חבריה ועל שותפות בעבודה, אך לא על האינטימיות החברתית של הקבוצה הקטנה. עקרונות הקבוצה הגדולה כפי שנוסחו על ידי שלמה לביא הם:

1. הקבוצה הגדולה היא קיבוץ גדול וגדל הקולט חברים באופן מתמיד וחולש על שטח גדול.
2. המשק הוא שתופי וכולל ענפים רבים: חקלאות, מלאכה, תעשיה, שירותים ועבודות חוץ.
3. המשק מספק לעצמו את כל צרכיו ללא תלות בגורמים חיצוניים.
4. הקבוצה הגדולה מאפשרת קליטת עליה, ניהול חיי חברה ותרבות ופיתוח של המשק ללא עבודה שכירה.

תכנית הקבוצה הגדולה נוסתה באופן מעשי בקיבוצים עין חרוד ותל יוסף שעלו על הקרקע בעמק יזרעאל המזרחי (גוש נוריס) בשנת 1921. שני הישובים הוקמו על ידי פלוגות של 'גדוד העבודה' ופעלו בתחילת דרכם כיחידה משקית אחת במסגרת ה'גדוד'. לביא, איש העליה השניה שהצטרף ל'גדוד העבודה' והתיישב בעין חרוד, שאף להקים מערכת משקית רחבת היקף, שתהא מבוססת על חקלאות ותעשייה ותיישב את גוש נוריס, ובעקבותיה תוקמנה קבוצות גדולות דומות במקומות נוספים בארץ. כמחצית מחברי 'גדוד העבודה' התרכזו בשתי הפלוגות אלה וחבריהן היו חדורי שאיפה להצליח ולהוכיח את צדקת דרכם. במהרה נאלצו המתיישבים התמודד עם קשיי המציאות: דרישתם מהמוסדות המיישבים לקבל לידיהם את כל גוש נוריס נדחתה, תקציבים התקבלו רק עבור חלק מהחברים בטענה שקיים בהן עודף של חברים, הניסיון להקים מפעלי מלאכה נכשל בשל העדר ידע מתאים, המתיישבים סבלו ממחסור, מרעב ומקדחת. בנוסף לכך התעוררה  מחלוקת ב'גדוד העבודה' בין החברים שדרשו לנהל 'קופה כללית' משותפת של ה'גדוד' לבין חברים אחרים, בהם  לביא ויצחק טבנקין, אשר דרשו שהקבוצה הגדולה תנהל קופה נפרדת, כדי שכל התקציבים ההתיישבותיים ינוצלו אך ורק לצרכי ההתיישבות. המחלוקת בנושא זה הביאה למשבר חריף שהסתיים בקרע ובפיצול של המשק המשותף. תומכי 'הקופה הכללית' התרכזו בתל יוסף ואילו תומכי 'הקופה הנפרדת' התרכזו בעין חרוד ופרשו מ'גדוד העבודה' בשנת 1923.  תכנית 'הקבוצה הגדולה' לא התממשה, אולם היא היוותה קרקע צמיחה עליה התפתחו מאוחר יותר ראשוני הקיבוצים.