Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מושגים

[ה]הסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית נוסדה בשנת 1897, ביוזמתו של הרצל בקונגרס הציוני הראשון בבאזל. ההסתדרות הציונית העולמית היא המסגרת המאחדת את הפעילות השוטפת של כל הארגונים, המוסדות והמפלגות הציוניות בעולם. מאז הקמתה ועד לשנת 1948 ריכזה ההסתדרות הציונית את המאמצים להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מאז קום המדינה עוסקת ההסתדרות הציונית בעיקר בעידוד העלייה, בהעמקת הקשר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות ובחינוך ציוני ויהודי בתפוצות.
תאריך: 1897

ההסתדרות הציונית העולמית הוקמה בשנת 1897 בקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ביוזמתו של בנימין זאב הרצל . הקונגרס אישר את תוכנית הפעולה של ההסתדרות הציונית העולמית,  'תוכנית באזל', שבה נאמר כי: 'הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל מובטח לפי משפט הכלל'. תפקידה של ההסתדרות הציונית, כארגון הגג של כל הגופים הציוניים בעולם, היה לרכז את המאמצים להקמת בית לאומי ליהודים, ואכן מאז הקמתה היתה ההסתדרות הציונית העולמית הגורם המרכזי בדרכו של העם היהודי להקמת מדינת ישראל. פעולותיה של ההסתדרות הציונית בעדוד התחייה הלאומית היהודית, העליה לארץ ישראל וההתישבות בארץ ישראל והמאמצים המדיניים הבינלאומיים של הארגון היו מהגורמים העיקריים שהביאו לפרסומה של הצהרת בלפור בשנת 1917, למסירת המנדט על ארץ ישראל לידי בריטניה בשנת 1920 ולהקמת מדינת ישראל בשנת 1948. 

 בעת הקמתה של ההסתדרות הציונית נקבע כי כל יהודי רשאי להשתייך אליה בתנאי, שקיבל את מטרותיה ורכש את 'השקל הציוני', מעין דמי חבר שנתיים לתנועה הציונית. בראשית דרכה פעלה ההסתדרות הציונית לביסוס ההתיישבות בארץ-ישראל, והקימה גופים שנועדו לסייע לה בהשגת יעדיה. בשנת 1899 נוסדה חברת 'אוצר התיישבות היהודים' כזרוע הכספית של ההסתדרות הציונית, שבאמצעותה ביקש הרצל לממן את השגת הזיכיון (צ'ארטר) להתיישבות יהודית בארץ-ישראל. בשנת ‎1902 הוקמה חברת אנגלו-פלשתינה, כחברה-בת של 'אוצר התיישבות היהודים', כדי לממן את הפעילות הציונית בארץ ישראל (משנת 1930 נקראה החברה 'בנק אנגלו-פלשתינה' ומשנת 1951 - 'בנק לאומי לישראל'). בשנת 1901 נוסדה הקרן הקיימת לישראל שתפקידה לגאול את אדמות ארץ-ישראל ולהכשירן להתיישבות. בשנת 1909 נוסדה החברה להכשרת היישוב שתפקידה לרכוש קרקעות בארץ ישראל, בין השאר עבור הקרן הקיימת לישראל. בשנת 1907 הוקם ביפו המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, כזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ-ישראל, שתפקידה לקדם את פעילות ההתיישבות בארץ ישראל. בשנת 1920 נוסדה קרן היסוד שתפקידה לגייס כספים למפעל ההתיישבות ולפעילות ההסתדרות הציונית. 

בשנת 1897 נבחר הרצל לנשיא הראשון של ההסתדרות הציונית. בתקופת כהונתו התמקד הרצל במישור המדיני וניסה להקים מולדת לעם היהודי בארץ-ישראל או בסביבתה בהסכמת המעצמות. הרצל פעל גם לחיזוק ופיתוח ההסתדרות הציונית, כדי שתהפוך לגורם בעל משקל במשא-ומתן המדיני וכדי שתוכל להוביל את מפעל ההתיישבות. יוזמתו של הרצל  משנת 1903 להקים מקלט זמני ליהודי מזרח אירופה באוגנדה ('תכנית אוגנדה'), עוררה התנגדות עזה ואיימה לפלג את התנועה הציונית. דוד וולפסון, שהתמנה לנשיא ההסתדרות הציונית לאחר מותו של הרצל בשנת 1904, המשיך במשא-ומתן עם הטורקים ובמקביל בעבודה המעשית בארץ-ישראל. בתקופתו עבר מרכז ההסתדרות הציונית מווינה לקלן. אוטו ורבורג, שהתמנה לנשיא ההסתדרות הציונית בשנת 1911, הגביר את מעורבותה של ההסתדרות הציונית במתרחש בארץ ישראל.  

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נפסקה פעילותה של ההסתדרות בארץ ישראל וכן גם הושבתה פעילותה הבינלאומית. בשנת 1915 הוקמה לשכת תיאום וקשר ציונית בקופנהאגן שבדנמרק הנייטראלית. בשנת 1918, לאחר כיבוש דרום ארץ ישראל בידי הבריטים,  החליף ועד הצירים את המשרד הארצישראלי כנציגות של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל. לאחר המלחמה, בעקבות הכרזת הצהרת בלפור  (1917) ופעילותו המדינית של חיים וייצמן בבריטניה, עבר מרכז פעילותה של ההסתדרות הציונית ללונדון. בשנת 1920 בוועידת לונדון נבחר וייצמן לנשיא ההסתדרות הציונית. בנובמבר ‎1921 הועברו סמכויותיו של ועד הצירים ל'הנהלה הציונית בארץ ישראל' שמושבה בירושלים. על פי כתב המנדט נדרשה בריטניה להכיר ב'סוכנות יהודית', אשר תייעץ לממשלת פלשתינה בנושאי כלכלה וחברה ובנושאים נוספים הקשורים להקמת הבית הלאומי בארץ ישראל. בשנות ה-20 פעלה 'ההנהלה הציונית בארץ ישראל' כסוכנות היהודית של כתב המנדט.

בשנת 1929 הקימה ההסתדרות הציונית בשיתוף פעולה עם גורמים יהודים לא ציוניים את הסוכנות היהודית, במטרה להרחיב את התמיכה במפעל הציוני ולגייס תרומות נוספות הנדרשות לבנין ארץ ישראל. עם הקמת הסוכנות היהודית עברה הפעילות הביצועית של ההסתדרות הציונית לידי הסוכנות היהודית, וההסתדרות הציונית נותרה כגוף קובע מדיניות. במרוצת השנים נוצרה זהות בין הנהלות שני הגופים בשל הירידה במעורבתם של הגופים הלא ציוניים בעבודת הסוכנות.

בשנות ה-30 וה-40 תפקדה הסוכנות היהודית כ'ממשלה שבדרך' של הישוב. הסוכנות הייתה אחראית לנושאי מדיניות, התיישבות, כספים, עלייה  וביטחון וניהלה את המאבק המדיני להקמת המדינה.  בשנים 1935-1931 כיהן נחום סוקולוב כנשיא ההסתדרות הציונית, ובשנים 1946-1935 שב וייצמן לכהן בתפקיד. בשנת 1935 פרשו רוב חברי התנועה הרוויזיוניסטית בראשותו של זאב ז'בוטינסקי מההסתדרות הציונית והקימו את ההסתדרות הציונית החדשה. בשנת 1946 חזרו הרוויזיוניסטים להסתדרות הציונית העולמית והשתתפו בקונגרס הציוני הכ"ב בבאזל.

בתקופת מלחמת העולם השנייה סייעה ההסתדרות הציונית ליהודי אירופה והשתתפה במאמצים להצלתם. בשנת ‎1942 בוועידה של ציוני אמריקה בניו יורק נוסחה 'תוכנית בילטמור', שבה הופיעה לראשונה דרישה מפורשת של התנועה הציונית להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. תוכנית זו אומצה על ידי היתה ההסתדרות הציונית והפכה למדיניותה הרישמית. מאז הצהרת בילטמור ראתה עצמה ההנהלה הציונית בארץ ישראל כממשלתה של מדינה שבדרך וניהלה את המאבק המדיני להקמת המדינה בשנים 1948-1945.

עם הקמתה של מדינת ישראל הושגה מטרתה העיקרית של ההסתדרות הציונית. דגלה של ההסתדרות הציונית והמנונה אומצו על ידי מדינת ישראל ומרכזה של ההסתדרות הציונית הועבר לירושלים. בשנת ‎1951, בקונגרס הציוני הכ"ג, הקונגרס הראשון לאחר קום המדינה והקונגרס הראשון בירושלים, הוגדרו  מחדש תפקידיה של ההסתדרות היהודית ב'תוכנית ירושלים'. תפקידים אלה הם: ביצור מדינת ישראל, קיבוץ גלויות בארץ-ישראל והבטחת אחדותו של העם היהודי. 

מעמדה החדש של ההסתדרות הציונית במדינת ישראל הוגדר בחוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תשי"ג-‎1952. חוק זה הכיר בהסתדרות הציונית ובסוכנות היהודית כגורמים המוסמכים לפעול במדינת ישראל לפיתוח הארץ וליישובה, לקליטת העלייה ולתיאום פעולותיהם של מוסדות וארגונים יהודיים הפועלים בתחומים אלו בישראל. בחוק הובעה התקווה שכל היהודים יסייעו בבניין המדינה, ועל הסתדרות הציונית הוטל לפעול להשגת אחדות בין כל חלקי יהדות העולם. בשנת ‎1954 נכרתה בין ממשלת ישראל לבין ההנהלה הציונית אמנה שהגדירה נהלים לשיתוף פעולה בין שני הגורמים והעניקה להסתדרות הציונית מעמד רשמי כמייצגת את יהדות העולם בכל הקשור למימוש תפקידיה. תחומי אחריותה המרכזיים של הסוכנות על פי האמנה המשיכו להיות ארגון העלייה, קליטת העולים ויישובם. עוד נקבע כי החברות בהסתדרות הציונית אינה מבוססת עוד על תשלום השקל הציוני אלא על חברות בארגונים ציוניים ציוניים ארציים ובין ארציים בחו"ל וכן באמצעות השתייכות לאחת המפלגות הציוניות הנבחרות לכנסת..

בשנת 1968 בקונגרס הציוני הכ"ז ניסחה ההסתדרות מחדש את מטרות התנועה הציונית ב'תוכנית ירושלים השניה'. מטרות אלה הינן: אחדותו של העם היהודי ומרכזיותה של מדינת ישראל בחיי העם; כינוסו של העם היהודי במולדתו ההיסטורית ארץ ישראל על ידי עליה מכל הארצות; ביצורה של מדינת ישראל המושתתת על חזון הנביאים של צדק ושלום; שמירה על יחודו של העם על ידי קידום חינוך יהודי ועברי וטיפוח ערכי רוח ותרבות יהודיים; הגנה על זכויות היהודים בכל מקומות מושבם.

בשנת ‎1970 נחתם הסכם לשינוי מבנה הסוכנות היהודית ותפקידיה, ובשנת ‎1971 נערכה בירושלים ועידת היסוד של הסוכנות היהודית המורחבת, ש-‎50% מהמכהנים בה הם נציגי ההסתדרות הציונית, ‎30% הם באי-כוח המגבית היהודית המאוחדת (בארה"ב) ו-‎20% הם נציגי הארגונים שרובם מסונפים לקרן היסוד. כחלק מהשינוי במבנה הסוכנות היהודית הופרדה ממנה ההסתדרות הציונית, ואולם נקבע כי לשני הארגונים יהיו יושב-ראש, מנכ"ל וגזבר משותפים. כמו כן נקבע כי ההסתדרות הציונית תעסוק בארגון, בהסברה ובחינוך בתפוצות, בטיפול בעלייה מארצות הרווחה ובהתיישבות מעבר ל'קו הירוק', ותמשיך להיות אחראית לפעולות הקרן הקיימת לישראל, ואילו הסוכנות היהודית תעסוק בקליטת העלייה מארצות מצוקה, בקליטה הראשונית של עולים בארץ, בהבטחת דיור לעולים, בהתיישבות בתוך 'הקו הירוק', בקליטה בהתיישבות החקלאית, בפעילות חינוכית בקרב בני נוער, בפיתוח המשק בישראל ובמתן שירותי רווחה. בהתאם לשינוי זה נחתמו בחודש יוני ‎1979 שתי אמנות חדשות בין הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ובין ממשלת ישראל.

המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית הוא הקונגרס הציוני, המתכנס מאז שנת ‎1960 אחת לארבע או חמש שנים. צירי הקונגרס הציוני נבחרים מטעם חברי הפדרציות הציוניות בתפוצות ומטעם המפלגות הציוניות בהתאם לייצוגן בכנסת. תפקידו של הקונגרס הציוני הוא להכריע בשאלות מרכזיות הקשורות לפעולותיה המדיניות והמעשיות של ההסתדרות הציונית העולמית,  לאשר את תקציבה, לבחור את נשיאה ואת מוסדותיה: הוועד הפועל הציוני, המוסמך לטפל בכל הקשור בהסתדרות הציונית ובמוסדותיה בין קונגרס לקונגרס.  מתכנס אחת לשנה על מנת לקבוע את המדיניות והתקציב של ההסתדרות הציונית העולמית; ההנהלה הציונית (הוועד הפועל המצומצם), שתפקידה לקיים את החלטות הקונגרס והוועד הפועל, והיא אחראית גם לניהול השוטף ההסתדרות הציונית.

הנהלה הציונית פועלת באמצעות המחלקות הבאות: הגזברות, החטיבה לעידוד העליה והקליטה מן הארצות החופשיות, החטיבה להתישבות, המחלקה לארגון והסברה, המחלקה לחינוך ותרבות בגולה, המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, המחלקה לענייני הנוער והחלוץ, המחלקה לפעולה ציונית בקרב הקהילות הספרדיות ויוצאי עדות המזרח. ההנהלה מקיימת את הארכיון הציוני המרכזי ואת 'מוסד ביאליק'.