בשנת 1898 החליט הקונגרס הציוני השני להקים את 'אוצר התישבות היהודים' כזרוע הכספית של ההסתדרות הציונית העולמית ובאמצעותה לגייס את הכספים הנדרשים לפעילות מעשית בארץ ישראל. החברה הוקמה ביוזמתו של בנימין זאב הרצל, אשר ביקש להשתחרר מהתלות בנדבנים היהודים ולגייס מיהדות אירופה את הכספים הנדרשים להשגת הצ'ארטר להתיישבות בארץ ישראל.
ב-20 במרץ 1899 נרשם 'אוצר התישבות היהודים' בלונדון תחת השם The Jewish Colonial Trust. הון המניות הרשום של החברה נקבע לשני מליון ליש"ט, הסכום שנדרש, לדעת המייסדים, לרכישת ארץ ישראל מידי הסולטן התורכי. במטרה לגייס את ההון הנדרש לפעולותיה, הונפקו מניות החברה ליהודים התומכים ברעיון הציוני. בתחילה נעשתה פניה לבעלי ההון היהודים הגדולים, אולם לאחר שהם סירבו להשקיע בחברה נעשתה פניה לציבור היהודי הרחב. יהודי מזרח אירופה וקהילות נוספות נענו בהמוניהם ורכשו מניות לאות הזדהות עם התנועה הציונית. בסופו של דבר, נמכרו בשלוש השנים הראשונות לפעילות מניות בסכום של 250,000 ליש"ט בלבד. מאה 'מניות המייסדים', בערך של לירה שטרלינג כל אחת, נמסרו למועצה בת 23 נגידים, נציגי ההסתדרות הציונית. הרצל עצמו היה היו"ר הראשון של המועצה, ודוד וולפסון, התמנה ליו"ר הראשון של מועצת המנהלים של 'אוצר התישבות היהודים'.
'אוצר התישבות היהודים' הקימה מספר חברות בנות אשר פעלו במקביל. בשנת 1902 הוקמה חברת בת בשם 'החברה
האנגלו-פלסטינית' (Anglo-Palestine Company). חברה זאת הפכה לבנק אנגלו-פלשתינה (אפ"ק) אשר ביולי 1903 פתח סניף ראשון ביפו. ב־1 בינואר 1934 חדל 'אוצר התיישבות היהודים' לפעול כמוסד
כספי בבריטניה והפך להיות לחברת אחזקות ובעלת שליטה בבנק בנק
אנגלו-פלשתינה. בשנת 1936 החלו
להסחר מניות החברה בלשכת החליפין לניירות ערך, קודמתה של הבורסה לניירות
ערך בתל אביב. בשנת 1951 שונה שמו של הבנק אפ"ק ל'בנק
לאומי לישראל'. 'אוצר התיישבות היהודים' נותרה
במעמד של בעל מניות יסוד האחראי לקשר בין הבנק לבין ההסתדרות הציונית.