בהשפעת מלחמת העולם הראשונה ומהפכת פברואר 1917 ברוסיה החלו מרבית 'צעירי ציון' ברוסיה להגדיר עצמם כציונים סוציאליסטיים, וחלקם אף הגיעו להשקפת עולם מרקסיסטית. להבדיל מ'פועלי ציון', ביקשו 'צעירי ציון' הסוציאליסטיים להשתית את התנועה הציונית הסוציאליסטית על בסיס עממי רחב וכן הדגישו את הפעולה האישית למען הגשמת הציונות. במאי 1917, בוועידה הארצית השניה של 'צעירי ציון' הרוסים בפטרוגראד, הגדירו עצמם רוב המתכנסים כסוציאליסטים, והכריזו על עצמם כעל 'פרקציה (סיעה) ציונית עממית צעירי ציון' בתוך ההסתדרות הציונית העולמית. במאי 1920, בוועידה הארצית השלישית בחרקוב, הכריזו המתכנסים על עצמם כמפלגה עצמאית לחלוטין בשם 'המפלגה הציונית הסוציאליסטית', אשר נודעה בכינוי המקוצר 'צ"ס'. המיעוט ב'צעירי ציון' שהתנגד להגדרת התנועה כסוציאליסטית פרש והתארגן במסגרת 'הפרקציה הציונית העממית צעירי ציון'. בפולין התרחש תהליך דומה, שבסופו הגדיר עצמו הרוב הציוני-סוציאליסטי ב'צעירי ציון' כ'ברית המזרחית של צעירי ציון', ואילו המיעוט הלא-סוציאליסטי פרש והתארגן בנפרד. 'צעירי ציון' הסוציאליסטים (ובמרכזם צ"ס הרוסים ו'הברית המזרחית' הפולנים) התארגנו בשנת 1921 במסגרת 'ברית הפועלים הציונית הסוציאליסטית צעירי ציון (צ"ס)'.

למפלגות הציונים הסוציאליסטים היתה זיקה למפלגת 'אחדות העבודה' בארץ ישראל, וחברי צ"ס שעלו לארץ הצטרפו ל'אחדות העבודה'. מאחר ו'ברית הפועלים הציונית הסוציאליסטית צעירי ציון' ו'הברית העולמית של פועלי ציון ימין' היו קשורות שתיהן ל'אחדות העבודה', הפעילה עליהן המפלגה הארצישראלית לחץ כבד וממושך להתאחד. באוגוסט 1925 התאחדו שתי המפלגות והקימו את 'ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון - צ"ס'.