בשנת 1925 יסד הבמאי משה הלוי סטודיו דרמטי שפעל ליד ועדת התרבות המרכזית של הסתדרות העובדים הכללית. לסטודיו התקבלו 22 צעירים חסרי ניסיון שעברו הכשרה ב'שיטת סטניסלבסקי'. השחקנים ועובדי התיאטרון פעלו כקואופרטיב, אשר לחבריו זכויות שוות. במאי 1926 נערכה באולם גימנסיה 'הרצליה' הופעת הבכורה, שבה העלו השחקנים ערב מערכונים, 'נשפי פרץ', המבוסס על סיפוריו של י"ל פרץ. כשהחל התיאטרון להתבסס הוחלף שמו ל'האהל - תיאטרון פועלי ישראל' והוא פעל להבאת מחזות איכותיים לציבור הפועלים. הרפרטואר של התיאטרון כלל בעיקר מחזות היסטוריים ותנ"כיים. התיאטרון זכה להצלחה רבה וערך גם סיורי הופעות בחו"ל.

תיאטרון ה'אהל' מילא תפקיד חלוצי חשוב בקירובם של המוני העולים לתיאטרון העברי ולתרבות העברית. כתיאטרון הסתדרותי הופיע ה'אהל' בפני פלוגות עבודה, קבוצות פועלים ואנשי ההתיישבות העובדת. לאחר קום המדינה פעל התיאטרון בקרב עולים חדשים, כשחלק מהפעילות נעשתה במסגרת תל"ם (תיאטרון למען המעברות).

בתקופת המנדט היה ה'אהל' מתיאטרונים המובילים בארץ ישראל. בשנות ה-50 התחזקו תיאטרון 'הבימה' הוותיק ותיאטרון 'הקאמרי' החדשני, בעוד שמעמדו של ה'אהל' נחלש. בשנות השישים נקלע התיאטרון לקשיים כספיים. בשנת 1969, לאחר שנפסקה תמיכתה הכספית של ההסתדרות, נסגר התיאטרון.

שחקני תיאטרון ה'אהל', התצלום באדיבות מכון לבון (C)