בינואר 1923 בוועידה השניה של ההסתדרות הכללית הוקמה חברת העובדים. תפקידיה הוגדרו כך: 'ארגון, פיתוח והגברת הפעולה הכלכלית והמשקית של כלל הפועלים בכל ענפי ההתיישבות והעבודה בכפר ובעיר, על יסודות עזרה ואחריות הדדית. כל חברי ההסתדרות הם חברים בחברת העובדים. חברת העובדים היא בעלת כל המוסדות הכספיים והקואפרטיביים של ההסתדרות הכללית. היא יוצרת מוסדות, מקימה מפעלים וקרנות וברשותה מניות היסוד של בנק הפועלים, המשביר ושאר בנות החברה. לה זכות הטלת מיסים, קביעת שכר העבודה במוסדותיה ובמשקיה וזכות הסידור של מחירי התוצרת. חברת העובדים מביאה להתאמה הדדית של פעולות המוסדות השונים. בנות החברה מנהלות את עבודתן באורח אוטונומי, בגבולות התקנות וההחלטות של חברת העובדים'.

בשנת 1969, בוועידה ה-11 של ההסתדרות, נוסחו מחדש מטרותיה של חברת העובדים כדי להתאימן לשינויים במציאות הכלכלית, המדינית והחברתית במדינת ישראל. הוועידה קבעה כי לחברת העובדים שליחות כפולה:
א) משימות לאומיות-חברתיות: קידום עצמאותה הכלכלית של המדינה ופיתוח ענפים כלכליים חלוציים, תוך סיוע לקליטת עליה; ישוב אזורי פיתוח וטיפוחם; חיזוק הקואופרציה העירונית; תיעוש מזורז המבוסס על טכנולוגיות מודרניות.
ב)פעילות לקידום רווחתם וזיקתם של העובדים במפעליה למשק ולהעמקת תחושת השותפות והזהות בין העובד ומפעלו, בהבטחת שכר ותנאי עבודה הוגנים, בקידום העובדים ובשיפור יכולתם המקצועית.

בוועידה ה-12 של ההסתדרות הוגדרו משימות נוספות של חברת העובדים: דאגה לציבור הצרכנים; עזרה לשכבות החלשות באמצעות בנית שיכונים לזוגות צעירים, לחיילים משוחררים, לעולים ולמעוטי יכולת בתנאים מועדפים; שיפור איכות הסביבה ותנאי החיים של כלל האוכלוסיה בישראל.

ועידת ההסתדרות היא גם ועידת חברת העובדים. הוועידה בוחרת במועצת ההסתדרות שהיא גם מועצת חברת העובדים. הוועד הפועל של ההסתדרות הוא גם הנהלת חברת העובדים. הוועד הפועל בוחר לחברת העובדים מזכירות בת 61 חברים, אשר יושב הראש שלה הוא מזכ"ל ההסתדרות. המזכירות בוחרת ועדה מנהלת בת 29 חברים שבראשה עומד מזכיר חברת העובדים.

מבנה זה של מוסדות חברת העובדים מבטיח שליטה ופיקוח של ההסתדרות על חברת העובדים. השליטה והפיקוח של חברת העובדים על המשק ההסתדרותי נעשה בדרכים שונות בהתאם למסגרות השונות:
1) המשק המנהלי - במסגרת זו נכללים מוסדות הנמצאים בבעלות ישירה של ההסתדרות באמצעות חברת העובדים, בהם הקונצרנים 'סולל בונה', בנק הפועלים, 'כור', 'הסנה', 'תיעוש' ועוד. מועצות המנהלים של מוסדות אלה מתמנות על ידי חברת העובדים וכך מובטחת שליטתה המלאה של ההסתדרות בהם.
2) המשק הקואופרטיבי - במסגרת זו נכללים כל הקואופרטיבים היצרניים והשרותיים, כגון הקואופרטיבים לתחבורה 'אגד' ו'דן' ומפעלים כגון 'הארגז', 'נמליט' ועוד. כל הקואופרטיבים האלו מאורגנים במסגרת הגג של 'מרכז הקואופרציה'. לחברת העובדים מנית יסוד ב'מרכז הקואופרציה' ונציג במועצות המנהלים של כל הקואופרטיבים. לנציגים אלו זכויות מיוחדות, בהן זכות וטו על החלטות החורגות מתקנון חברת העובדים או מכללי הקואופרציה.
3) המשק השיתופי העצמי - במסגרת זו נכללים כל הקיבוצים, מושבי העובדים, המושבים השיתופיים, וכן כל המוסדות הכלכליים שהוקמו על ידי משקי ההתיישבות העובדת ועל ידי הזרמים ההתיישבותיים השונים, כגון 'תנובה' והמפעלים האזוריים לעיבוד תוצרת חקלאית. 'ניר שיתופי' היא המסגרת המשפטית המאגדת את כל ההתיישבות השיתופית ואת המסגרות הכלכליות שלה. ל'ניר שיתופי' מניות יסוד וזכויות במשקי ההתיישבות העובדת ובמוסדות הכלכליים שלה. לחברת העובדים מנית יסוד ב'ניר שיתופי' המבטיחה את זכויותיה ושליטתה של חברת העובדים בהתישבות העובדת ובכל מפעליה הכלכליים.
4) המשק המשותף - ההסתדרות שותפה עם גופים ציבוריים אחרים (הממשלה, הסוכנות היהודית) ועם אנשי עסקים פרטיים במפעלים כלכליים, כגון מקורות וצים. השפעתה של ההסתדרות במפעלים אלה נקבעת לפי חלקה בבעלות על המפעל.
5) בריתות פיקוח - ברית פיקוח היא אגודה שחברות בה אגודות קואופרטיביות או ישובים שיתופיים. ברית הפיקוח עוסקת בפיקוח על האגודות החברות בה, בביקורת החשבונות שלהן ובהדרכתן. בריתות הפיקוח, שבהן חברות אגודות הסתדרותיות, משמשות כזרוע המפקחת של חברת העובדים על האגודות. חברת העובדים מחזיקה במניות היסוד של כל בריתות הפיקוח ההסתדרויותיות וכן היא ממנה את מחצית המנהלים בכל ברית פיקוח.

במשך שנים היתה חברת העובדים אחד ממוקדי הכוח המשמעותיים ביותר, אם לא המשמעותי ביותר, במשק הישראלי. מעמדה התחזק בזכות העובדה שלרשותה עמדו תנאים פיננסיים מיוחדים, בזכות השקעות של קרנות פנסיה הסתדרותיות. במהלך הזמן נוצרו בחברת העובדים מוקדי כוח עצמאיים - בעיקר 'סולל בונה' ובנק הפועלים, שהיו לכאורה חברות בנות של חברת העובדים - אך בפועל נמצאו בעימות עם ההסתדרות וחברת העובדים ביחס למידת השליטה בתוכניותיהם וביוזמותיהם. התפקיד שמילאו מזכירי חברת העובדים (שעימם נימנו זאב און, אשר ידלין ודני רוזליו) היה בדרך כלל משני והם היו כפופים בפועל למזכ"לי ההסתדרות ולראשי המפעלים הגדולים.

'המהפך' בשנת 1977 הרע את מצבה של חברת העובדים, ועל רקע זה החלו לבלוט ניגודי האינטרסים בין תפקידיה של ההסתדרות כמעסיק וכאיגוד מקצועי, בעיות שנבעו מאוטונומיה לא מספקת של בעלי המפעלים השונים וקשיים בכושר התחרות בתנאים הכלכליים של שנות ה-80 וה-90. ההתנערות של רוב המפלגות בהסתדרות מן הרעיונות הסוציאליסטים והעברת בנק הפועלים לידי הממשלה בעקבות משבר מניות הבנקים הביאו להדרדרות במצבה של חברת העובדים ולהתפרקותה מרבים מנכסיה. בעקבות נצחונה של סיעת 'רם' בבחירות להסתדרות בשנת 1994 הוגבר קצה הפיכתה של חברת העובדים לחברת אחזקות בלבד, ואף הוחל בצעדים שנועדו להביא לחיסולה הגמור ולמימוש נכסיה לשם מימון גרעונות ההסתדרות.