'התנועה המאוחדת', שנקראה בתחילה 'התנועה הכללית של הנוער הלומד החלוצי בארץ ישראל', הייתה מתנועות הנוער הגדולות בשלהי תקופת המנדט הבריטי ובעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל. התנועה הוקמה באוקטובר 1945, כאשר פלג של תומכי מפא"י בתנועת 'המחנות העולים' פרש מתנועתו והתאחד עם תנועת 'גורדוניה-המכבי הצעיר'. בתוך זמן קצר תפסה התנועה מקום חשוב בקרב תנועות הנוער החלוציות, ומבחינת מספר חבריה היא אף עלתה על תנועת 'המחנות-העולים' שהתקשתה במשך שנים להתאושש מהפילוג.

התכנים החינוכיים שאותם הדגישה התנועה היו: בגיל המוקדם - צופיות, ובהמשך - הכרת הארץ, חינוך לסוציאליזם ולציונות, וחובת ההגשמה בתנועה הקיבוצית. ל'תנועה המאוחדת' היתה זיקה פוליטית ברורה למפא"י, אולם כאיחוד של שתי תנועות שונות היו החניכים קשורים גם ל'חבר הקבוצות' (יוצאי 'גורדוניה' ו'מכבי הצעיר') וגם ל'קיבוץ המאוחד' (יוצאי 'המחנות העולים'). חניכי 'גורדוניה-מכבי הצעיר' יחסו חשיבות עליונה להגשמה בהתיישבות בכלל, ולא רק בקיבוץ. חניכי 'המחנות העולים' ראו בקיבוץ בלבד את יעד ההגשמה והדגישו גם את ערך הביטחון והחובה לקחת חלק פעיל בתחום.

התנועה גייסה לפלמ"ח תשע הכשרות, שלאחר שחרורן הקימו ארבעה קיבוצים חדשים: מעין ברוך, יזרעאל, צרעה וראש הנקרה, והשלימו את הקיבוצים: בית הערבה, אבוקה, ארז וחמדיה. בקיץ 1948 השתתפה הנהגת התנועה ביוזמה להקמת הנח"ל, כמסגרת חלופית לפלמ"ח לקליטת גרעיני הכשרה להתישבות. מאז הקמת הנח"ל התגייסו אליו בוגרי התנועה ושירתו במסגרתו. לאחר הפילוג ב'קיבוץ המאוחד' בתחילת שנות ה-50 נקלטו כל הגרעינים ההתישבותיים של התנועה במסגרת 'איחוד הקבוצות והקיבוצים'.

התנועה הגדירה את עצמה כתנועה 'כללית' (כלומר, לא מפלגתית) ולכן התיר לה משרד החינוך בשנת 1950 לפעול בבתי הספר. פעילות זו נפסקה בשנת 1954, אז נאסרה כל פעילות תנועות הנוער (מלבד 'הצופים') בבתי הספר. בשנת 1954 התאחדה 'התנועה המאוחדת' עם תנועת 'הבונים' העולמית במסגרת 'הבונים-התנועה המאוחדת'. בשנת 1959 התאחדה התנועה  עם  'הנוער העובד' במסגרת  'הנוער העובד והלומד'.