במאי 1951 התפלגה תנועת 'הקיבוץ המאוחד' בעקבות חילוקי דיעות רעיוניים בין תומכי מפ"ם לתומכי מפא"י בתנועה. המיעוט של תומכי מפא"י פרש והקים את 'איחוד הקיבוצים'. באוקטובר 1951 התאחדו 'איחוד הקיבוצים' ו'חבר הקבוצות' והקימו את 'איחוד הקבוצות והקיבוצים'. עם הקמתו נכללו ב'איחוד' 66 קיבוצים ובהם 27 אלף נפש. במצע שלו הצהיר ה'איחוד' כי הוא רואה את חובתו העיקרית בהשתלבות במפעל בנין המדינה, ישובה, בטחונה וקליטת העליה, מתוך הזדהות עם שאיפות התנועה הציונית הסוציאליסטית וההסתדרות הכללית. לשם הגשמת מטרות אלה בונה ה'איחוד' ישובים קיבוציים הקולטים עולים מחו"ל, משפחות ויחידים מהארץ, נוער וילדים על יסוד מיצוי כל האפשרויות הכלכליות לגידול המשק והחברה. במשקי ה'איחוד' מתבצעת פעילות משקית עניפה בתחומי החקלאות, התעשיה והשירותים.

ה'איחוד' הזדהה עם דרכה הפוליטית והרעיונית של מפא"י, ואחרי כן עם מפלגת העבודה, אך לא חייב את חבריו להשתייך למפלגה מסוימת. ה'איחוד' התאפיין בפתיחות רעיונית וחברתית אשר בזכותה נעשה במהרה לתנועה הקיבוצית הגדולה ביותר. בתנועה נקלטו נוער וחברים מתנועות שונות בארץ ובחו"ל וכן הצטרפו אליו קיבוצי 'הנוער הציוני', קיבוצי 'פועלי אגודת ישראל' ומושבים שיתופיים. קיבוצי 'הנוער הציוני' המשיכו לשמור על קשר עם המפלגה הפרוגרסיבית, ואחר כך עם המפלגה הליברלית העצמאית. בקיבוצי ה'איחוד' היתה פעילות פוליטית של קבוצת 'מן היסוד', של רפ"י ושל ד"ש. בדרך כלל היו ל'איחוד' נציג בממשלה, 4-3 חברי כנסת בסיעת מפא"י וחבריה מילאו תפקידים בכירים בהסתדרות הכללית ובהנהלה הציונית. ה'איחוד' שיתף פעולה עם תנועות נוער שונות, בהן התנועה המאוחדת, הצופים, הנוער העובד (בהמשך - הנוער העובד והלומד) בארץ ו'הבונים', 'יהודה הצעיר', 'החלוץ הצעיר-למרחב' ו'חזית הנוער' בחו"ל.

ה'איחוד' הקים מערך של מפעלים כלכליים ומוסדות עזר, שבאמצעותם ביצע את פעילותו הכלכלית, בהם: 'קרן האיחוד' - המכשיר הכספי העיקרי לעזרה הדדית בין הישובים; 'לעת גבורות' - קופת גמל משותפת של 'האיחוד', 'הקיבוץ המאוחד' ו'הקיבוץ הדתי'; 'משקי האיחוד' - ארגון הקניות של משקי האיחוד. 'מפעלי האיחוד' - חברה להשקעות של ה'איחוד'; 'יצור ופיתוח' - חברה קבלנית לעבודות חקלאיות שהוקמה על ידי ה'איחוד', חברת העובדים והסוכנות היהודית.

ה'איחוד' הפעיל מערכת עניפה של מוסדות חינוך, החל מבתי תינוקות ופעוטונים וכלה בבתי ספר תיכוניים (חלק מבתי הספר היו אזוריים בשיתוף עם תנועות קיבוציות אחרות ובני מושבים). הופעלו מוסדות לחינוך מיוחד ותחנות אזוריות ליעוץ והדרכה חינוכיים. הוקמו שלושה מרכזים להכשרת מורים: 'אורנים', 'בית ברל' וסמינר הקיבוצים. הפעילות הרעיונית התרכזה בתחילה ב'בית ברל' ואחרי כן במרכז הדרכה משותף עם 'הקיבוץ המאוחד' באפעל. פעילות בתחומי האמנות והתרבות התבצעה במסגרות של התנועה ('מקהלת האיחוד', 'הגבעתרון', תזמורת קאמרית ועוד) או במסגרות כלל קיבוציות (בימת הקיבוץ, להקת המחול). התנועה פירסמה כתבי עת שונים: 'איגרת לחברים', 'ניב הקבוצה', 'ניבים', 'איגרת לחינוך', 'שדמות' ועוד. ספרים שחיברו חברי התנועה יצאו לאור בהוצאות הספרים ההסתדרותיות 'עם עובד' ו'תרבות וחינוך'.

במהלך השנים היטשטשו ההבדלים בין 'איחוד הקבוצות והקיבוצים' ו'הקיבוץ המאוחד'. התנועות שיתפו פעולה בתחומים שונים והזדהו רעיונית עם מפלגת העבודה. בשנת 1979 הוחלט בוועידת 'איחוד הקבוצות והקיבוצים' ביפעת על איחוד התנועות ועל הקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם). בעת האיחוד בשנת 1980 היו ב'איחוד' כ-90 קיבוצים ובהם כ-38,000 נפש.