Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מושגים

קבוצה

צורת התיישבות שיתופית שנוסתה לראשונה בתקופת העלייה השנייה. מבוססת על שיוויון, עבודה עצמית, ניהול עצמי, עבודת אדמה, שיתוף ברכוש, בייצור ובצריכה. הקבוצה הראשונה, דגניה, נוסדה בשנת 1910.
תאריך: 1910

בשנת 1910 חתמה 'הקומונה החדרתית' (קבוצת פועלים שחבריה עבדו בחדרה וחיו בקומונה) על חוזה העסקה עם המשרד הארצישראלי, שלפיו יועבר לידיה חלקה המזרחי של חוות כנרת (אדמות אום ג'וני) בתנאים של ניהול עצמי ועבודה עצמית למטרה של התישבות קבע. חברי הקבוצה שהתיישבו במקום הניחו את היסוד לישוב קבע שיתופי בשם דגניה. הקמתה של דגניה נתנה משמעות חדשה לתנועת הפועלים העברית ולהתפתחות ההתיישבות השיתופית בארץ. הייחוד של ניסיון התיישבותי זה היה בכוונה להגשים חזון חברתי כאורח חיים, ובאמצעות עבודת אדמה וחיי שיתוף ועזרה הדדית לפתח התיישבות קבע בארץ ישראל. מתוך תהליך התנסות מעשי גיבשו לעצמם חברי דגניה את עקרונות היסוד של הקבוצה השיתופית:

א) התיישבות לאומית (על אדמות הלאום ובמימון כספי הלאום).
ב) שוויון כלכלי וחברתי בין כל החברים.
ג) עבודה עצמית (ללא ניהול חיצוני וללא פועלים שכירים).
ד) שותפות מלאה בין חברי הקבוצה ברכוש, בייצור ובצריכה.
ה) ערבות הדדית בין כל חברי הקבוצה, אחריות של הכלל לצרכי הפרט.
ו) קבוצה קטנה,  אינטימית וסלקטיבית.
ז) שותפות בחינוך הילדים.

בעקבות דגניה, 'אם הקבוצות', נוסדו בתקופת העליה השניה קבוצות נוספות שהלכו בדרכה, רבות מהן התקיימו תקופה קצרה בלבד. הקבוצות הראשונות היו מצומצמות, ומנו עד 40-30 חברים בקבוצה. מידת השיתוף בתוכן לא היתה קבועה, אולם הן קיימו את העקרונות הבאים: התישבות על אדמת הלאום, עבודה עצמית, עזרה הדדית ומשק משותף. שיטת התיישבות שיתופית זו התאימה למשאבים המוגבלים שעמדו לרשותם של המוסדות הלאומיים, ואורח חיים שהתקיים בה התאים לרעיונותיו החברתיים של ציבור הפועלים. בתקופת העליה השלישית, נוצרה צורת התישבות חדשה - 'הקבוצה הגדולה' - שהיא הרחבה ופיתוח של דגם הקבוצה הקטנה. במשך שנים התנהל ויכוח בין התנועות הקיבוציות השונות על גודל התא הקיבוצי הרצוי ועל מבנה ענפי המשק. תומכי 'הקבוצה' בהשפעת תורתו של א"ד גורדון, דגלו בקבוצה מצומצמת ובעיסוק בלעדי בחקלאות - כדי להבטיח את אפיה האינטימי של הקבוצה ואת הקשר הבלתי אמצעי לעבודה ולאדמה. חסידי 'הקבוצה הגדולה' (הקיבוץ), בהשפעתו של שלמה לביא, דגלו בקיבוץ גדול וגדל, הפתוח תמיד לקליטת חברים נוספים, ועוסק במגוון ענפים כלכליים, כולל תעשיה ועבודות חוץ.

בשנים 1951-1929 היו הקבוצות מאוגדות בתנועה משלהן, 'חבר הקבוצות', אשר שמרה על זיקה למפא"י. במהלך השנים היטשטשו ההבדלים בין הקבוצה לקיבוץ והיו לנחלת ההסטוריה. בשנת 1951 הקים 'חבר הקבוצות' עם פלג מפא"י שפרש מ'הקיבוץ המאוחד' את איחוד הקבוצות והקיבוצים.