הקואופרציה האזרחית: החברות באגודותיה היתה פתוחה לכל מי שקיבל את התקנות שלהן. הקואופרטיבים האזרחיים המודרניים הראשונים בארץ נוסדו בתחילת המאה ה-20 בעזרתו של הברון רוטשילד באמצעות יק"א ובסיועה של אפ"ק, בהם: חווה שיתופית בעתלית, אגודה לביטוח בקר בזכרון יעקב, קואופרטיב 'פרדס', אגודת הכורמים ראשון לציון-זכרון יעקב ועוד. לאחר מלחמת העולם הוקמו קואופרטיבים אזרחיים נוספים, מרביתם כללו אגודות אשראי. לצידם התקיימו במושבות גם אגודות מקומיות לשיווק תוצרת חקלאית וכן צרכניות אחדות.

הקואופרציה שהיתה קשורה בהסתדרות העובדים הכללית : ההצטרפות לאגודותיה היתה פתוחה לחברי ההסתדרות הכללית בלבד. במסגרת זאת נעשתה מרבית הפעילות הקואופרטיבית בארץ. תחילתה בראשית המאה ה-20 בתאים שיתופיים שיצרו חלוצי העליה השניה כדי להתמודד עם קשיי המחיה ותנאי העבודה. מפלגות 'הפועל הצעיר' ו'פועלי ציון', שאליהן השתייכו רוב העולים, אירגנו עבורם מערכת של עזרה הדדית שכללה מטבחי פועלים, מכבסות, מועדונים משותפים ולשכות עבודה. מסגרות אלו התפרקו ברובן תוך זמן קצר בשל קשיי מימון, אך נמשכו הנסיונות של גורמים בתנועת הפועלים להקים התארגנויות שיתופיות. בשנת 1907 הוקם 'הקואופרטיב של סג'רה', קבוצה של עשרה פועלים ופועלות אשר עיבדו אדמות בחוות סג'רה וניהלו אורח חיים שיתופי. בשנת 1910 הקימה 'הקומונה החדרתית' באום ג'וני את את הקבוצה הראשונה, דגניה. בשנת 1911 הוקמה בעמק יזרעאל 'הקואופרציה במרחביה', משק חקלאי קואופרטיבי, שהיה שילוב בין קומונה למושב עובדים. נסיונות אלה היוו בסיס להתישבות החקלאית השיתופית.

התארגנויות קואופרטיביות חשובות נוספות הן: קבוצת 'אחווה' שנוסדה בשנת 1912 בארה"ב. חבריה עלו לארץ ועבדו כקבוצה קבלנית על בסיס קואופרטיבי; 'המשביר' שנוסד בשנת 1916 כאגודה צרכנית שנועדה לסייע לפועלים בהתמודדות עם קשיי מלחמת העולם הראשונה; דפוס 'אחדות' שהוקם כקואופרטיב בשנת 1910 בירושלים לשם הדפסת בטאון 'פועלי ציון', 'האחדות'.

רבות מההתאגדויות הקואופרטיביות בארץ הפסיקו לפעול עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919, עם תום המלחמה, התחדשה הפעילות הקואופרטיבית. בסיועם של קפא"י, 'המשרד לעבודות ציבוריות' ו'המשביר' הוקמו קואופרטיבים במקצועות מגוונים. בשנת 1921 הוקם בנק הפועלים שסייע במימון הקואופרטיבים, ובפברואר 1928 החל לפעול 'מרכז הקואופרציה למלאכה, חרושת ושירותים ציבוריים', שנועד לסייע לקואופרטיבים בתחום היצרני-שירותי. בשנת 1933 הסדירה ממשלת המנדט את מעמדן המשפטי של המסגרות הקואופרטיביות באמצעות 'פקודת האגודות השיתופיות - 1933'. על סמך פקודה זאת, בצירוף תקנות רבות שהתקינו מאז ממשלת המנדט וממשלת ישראל, מתנהלת עד היום מבחינה משפטית כל התנועה הקואופרטיבית בארץ.

לאחר הקמתה של מדינת ישראל, הוקמו קואופרטיבים רבים במטרה לסייע בקליטת העליה ובשילוב החיילים המשוחררים במשק. מספרם של העובדים בקואופרטיבים גדל והתרחבה פעילותו של מרכז הקואופרציה. הוקמו קואופרטיבים יצרניים ושירותיים בערים וביישובים החדשים: מאפיות, מסגריות, נגריות ועוד. בסוף שנת 1951 הגיעה הקואופרציה היצרנית-שירותית לשיא גודלה ומנתה כ-391 אגודות שיתופיות, בהן 11,478 עובדים, מהם 6,380 חברים והשאר שכירים ומתלמדים.

רבים מהקואופרטיבים החדשים הוקמו ללא בסיס כלכלי איתן ורבים מהמצטרפים אליהם עשו זאת משיקולי פרנסה, ללא הזדהות עם עקרונות הקואופרציה וללא תחושת מחוייבות. כתוצאה מכך נסגרו רבים מהקואופרטיבים החדשים שנים מעטות לאחר הקמתם. בשנות ה-60 וה-70 נמשך הצימצום במספר הקואופרטיבים. בעקבות 'המהפך' בשנת 1977 נקטע הקשר בין הממשלה להסתדרות והוקטן הסיוע הממלכתי למפעלים המשקיים של חברת העובדים ולקואופרציה העירונית שנכללה בה. מספרן של האגודות ירד בשנה זו ל-142: 81 בייצור, 22 בתחבורה ו-39 בשירותים. מספר העובדים היה 181,128 - מתוכם 7,377 שכירים. בשנים הבאות רבים מן הקואופרטיבים הוותיקים והמבוססים החלו להתפרק כתוצאה מפרישת חברים ומעליה בערך מנית החבר, שלא איפשרה קליטת שכירים כחברים בקואופרטיבים. האינפלציה הדוהרת ועליית מחירי הנדל"ן יצרו תנאים מפתים למפעלים קואופרטיבים שהוקמו באזורי המרכז וישבו על מגרשים יקרי ערך. כתוצאה מכך פורקו מפעלים רבים והמגרשים עליהם ישבו נמכרו.

כיום נמשכת התופעה של הפיכת אגודות שיתופיות לחברות ובשנים האחרונות הפכו קואופרטיבים גדולים, כגון 'דן' ו'תנובה' וכן מפעלים קיבוציים, לחברות. במקביל קיימת מגמה של הקמת התארגנויות קואופרטיביות חדשות ושל קואופרציות זרות המעונינות לפעול בישראל בשיתוף פעולה עם קואופרטיבים מקומיים. למרות החלשותה של התנועה הקואופרטיבית בישראל, עדיין פועלות במסגרתה אגודות שיתופיות רבות בתנועה הקיבוצית, בצרכנות, בהובלה ובתעשייה.

את האגודות השיתופיות שפעלו בישראל ניתן למיין לפי הסוגים הבאים:
א) הקואופרציה היצרנית-שירותית - כוללת אגודות העוסקות ביצור ובמתן שירותים. בשנת 1928 הקימה ההסתדרות את 'מרכז הקואופרציה', כמוסד ארגוני-משקי שיטפל בעניני הקואופרציה היצרנית-שירותית ושיקדם את ענייני חבריה. במסגרת מרכז הקואופרציה פועלות שלוש חטיבות: 1) תחבורה ותובלה 2) חרושת ומלאכה 3) שירותים.
ב) הקואופרציה הצרכנית - כוללת אגודות צרכנים קואופרטיביות שהוקמו ברחבי הארץ. בשנת 1932 הקים 'המשביר המרכזי' את 'ברית הקואופרציה הצרכנית בישראל, כארגון גג שיפקח על אגודות אלה וידאג לקידום עניניהן. .
ג) הקואופרציה האשראית - כוללת אגודות לאשראי שנועדו לאפשר לחבריהן לחסוך כספים ולקבל אשראי בעת הצורך. החל משנת 1925 הוקמו ביוזמת ההסתדרות קופות מלווה וחיסכון של העובדים, אשר התאגדו במסגרת 'מרכז קופות המלווה - ברית הפיקוח של הקואופרציה האשראית העובדת בע"מ'. מעמדן של הקופות הגיע לשיא בשנות ה-40, כאשר היקף ההפקדות בהן גדל והן מילאו תפקיד מרכזי בקליטת עולים וחיילים משוחררים. לאחר קום המדינה התקשו הקופות לעמוד בתחרות עם הבנקים והן התמזגו בהדרגה עם בנק הפועלים. בשנות ה-70 הקואופרציה האשראית חדלה כמעט מלהתקיים.
ד) הקואופרציה החקלאית-התיישבותית - כוללת את ישובי ההתישבות העובדת (קיבוצים, מושבי עובדים ומושבים שיתופיים) ואת האגודות השיתופיות המרכזיות המסונפות אליהם, בהן אגודות לאספקה, לשיווק, לעיבוד מוצרים חקלאיים, למתן שירותים חקלאיים, להובלה ועוד. ההתיישבות השיתופית נדונה בהרחבה במדור התישבות.
ה) הקואופרציה החקלאית - כוללת אגודות לשיווק ולאספקה שאינן קשורות לתנועת העבודה. פועלת בארץ מאז ראשית ההתישבות ההתישבות היהודית לצד הקואופרציה החקלאית-התישבותית.
ו) הקואופרציה לביטוח - כללה אגודות שעסקו בביטוח חקלאי ובביטוח הדדי. הפעילות בתחום זה היתה מצומצמת יחסית.
ז) הקואופרציה לשיכון - כללה אגודות שעסקו בהקמת שיכונים שיתופיים לחברי ההסתדרות. במסגרת אגודות אלה הוקמו בתים משותפים בודדים, מקבצים של בתים (מעונות עובדים) ושכונות פועלים. ארגון הגג של אגודות אלה היה 'ברית הפיקוח לאגודות השיכון'. אגודות השיכון הגיעו לשיא פעילותן בשנות ה-30 וה-40. מאז קום המדינה הלך כוחן ונחלש והן התרוקנו מתוכן. בשנת 1974 פורקה 'ברית הפיקוח לשיכון הסתדרותי', וצורת קואופרציה זאת חדלה מלהתקיים.