מימון החזקתו של הפלמ"ח התאפשר בעזרת עבודת חבריו במשקים (בעיקר בקיבוצי הקיבוץ המאוחד, וכן בקיבוצי הקיבוץ הארצי וחבר הקבוצות), ביוזמתו של יצחק טבנקין. מחצית הזמן של חבריו הוקדש לעבודה ומחציתו האחרת לאימונים. הפלמ"ח גדל במשך השנים והקים בתוכו שלוחות של זרועות אוויר וים, נטל חלק חשוב ב'העפלה', הקים יישובים וביצע פעולות שונות נגד השלטון המנדטורי. כמו כן שימש כשליחו של הממסד היישובי במאבקו נגד האצ"ל והלח"י. עם פרוץ מלחמת העצמאות נטל הפלמ"ח חלק מכריע במאמץ המלחמתי, במיוחד בחודשי הלחימה הראשונים. היחידה מנתה כ-4,000 לוחמים, שהשתייכו לחטיבות 'הראל', 'יפתח' ו'הנגב'. בעקבות הקמת צה"ל פורק הפלמ"ח על פי החלטת ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון. מפקדיו של הפלמ"ח היו יצחק שדה (1945-1941) ויגאל אלון (1948-1945). עם בוגריו שמונו בחלוף השנים לתפקיד הרמטכ"ל נמנים יצחק רבין, חיים בר-לב, דוד אלעזר, מרדכי גור ורפאל איתן. עם יוצאי הפלמ"ח נמנים עוד אלופים וקציני צבא בכירים רבים.