Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מושגים

עליה שלישית

מבחינה כרונולוגית, מציין המושג 'עליה שלישית' את השנים 1923-1919 ואת גל העולים שהגיעו לארץ ישראל במהלכן. מבחינה חברתית-אידיאולוגית מציין המושג 'עליה שלישית' את קבוצת העולים בעלי ההשקפה הציונית-סוציאליסטית שהגיעו לארץ ישראל בשנים אלו. לעולים אלה, שהיוו כ-40% מכלל העולים באותה תקופה, היה תפקיד משמעותי בעיצוב דמותה של תנועת העבודה בארץ ישראל ובהובלת הישוב היהודי בארץ ישראל בדרך להגשמת מטרותיו הלאומיות.
תאריך: 1919

בתקופת מלחמת העולם הראשונה נפסקה העליה לארץ ישראל. הגעתה של האניה 'רוסלאן' לנמל יפו ב-20 בדצמבר 1919 כשעל סיפונה 670 עולים מסמלת את חידוש העליה ואת תחילתה של העליה השלישית. מבחינה כרונולוגית, התרחשה העליה השלישית בשנים 1923-1919, שבמהלכן הגיעו לארץ ישראל יותר מ-35 אלף עולים ועזבו כ-8,000 נפש. בתקופה זאת גדל הישוב היהודי מ-56,000 נפש ל-90,000, ולראשונה היה הישוב החדש לרוב באוכלוסיה היהודית. העולים הגיעו ברובם ממזרח אירופה, בעיקר מרוסיה ופולין. בשנים 1921-1919 היו רוב העולים צעירים ורווקים, רבים מהם בעלי אידיאולוגיה ציונית-סוציאליסטית. בשנים 1923-1922, בעקבות קביעת קריטריונים כלכליים לעליה, גדל שיעורן של המשפחות מהמעמד הבינוני.

הגורמים שגרמו לעליה והשפיעו על אופיה היו: הצהרת בלפור, שהניחה את היסודות להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל; תום השלטון התורכי ומסירת מנדט על ארץ ישראל לבריטניה; המהפכה ברוסיה שעוררה בקרב הצעירים היהודים רצון לממש את חזון החברה הסוציאליסטית בארץ ישראל; גילויי אנטישמיות במזרח אירופה ופרעות ביהודי אוקראינה, פולין, הונגריה ורומניה; הרעה במצבם הכלכלי של יהודי רוסיה בעקבות המהפכה הרוסית; השפעתם של אנשי העליה השניה על הנוער הציוני במזרח אירופה.

מבחינה חברתית-רעיונית, מתייחס המונח 'עליה שלישית' למיעוט בקרב כלל העולים בשנים אלה - לציבור הפועלים, שהיווה כ-40% מכלל העולים. ציבור זה יצר מפנה משמעותי באופיו של הישוב היהודי בארץ, בכיווני התפתחותו ובעיצובו החברתי לקראת מימוש מטרותיו הלאומיות. רבים מעולים אלו היו חברי תנועת 'החלוץ', אשר הפכה בשנים אלו לתנועה המונית במזרח אירופה. חברי התנועה עלו ארצה בקבוצות מאורגנות,  לאחר שעברו באירופה הכשרה חקלאית והתנסות בחיי שיתוף.

בתחילת העליה השלישית היתה ארץ ישראל תחת שלטון צבאי בריטי ובמהלך התקופה נמסרה ארץ ישראל כמנדט לבריטניה. בהנהגתו של הנציב העליון הרברט סמואל החלה הקמתו של שלטון אזרחי, פקידות, משטרה ומערכת משפט. החל פיתוחן של תשתיות וקודמו שירותי הבריאות והחינוך. למרות שעל פי כתב המנדט נדרשה בריטניה להקל על עליית יהודים ולתמוך בהתיישבותם, הוטלו במהלך התקופה מגבלות על העליה מנימוקים כלכליים ובשל התנגדות הציבור הערבי. ממשלת המנדט יצרה תנאים להתפתחותו הכלכלית של הישוב היהודי בארץ: יזמה תעסוקה המונית בעבודות ציבוריות, התירה יבוא הון יהודי (פרטי, ציבורי ולאומי) ואיפשרה הקמת מסגרות ארגוניות, כלכליות וחברתיות. להבדיל מהתורכים שראו ביהודים קהיליה דתית בלבד, הכירו בהם הבריטים כישות לאומית, והתירו הקמת מוסדות ניהול עצמיים.

בשנת 1920 התארגן הישוב היהודי בארץ ישראל במסגרת כנסת ישראל, אשר  בחרה באסיפת הנבחרים כגוף מחוקק ומייצג. מקרב חברי אסיפת הנבחרים הוקם גוף מבצע  - הוועד הלאומי. מוסדות אלה עסקו בעיקר בנושאי שלטון מקומי, חינוך, סעד, רפואה ודת. במקביל  למוסדות הישוביים האלה פעלו בארץ ישראל מוסדות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית, אשר עסקו בנושאים הקשורים להקמת הבית הלאומי: פעילות מדינית, עליה והתישבות. פעילות זו נוהלה בתחילה על ידי  ועד הצירים, ומנובמבר  על ידי 1921 'ההנהלה הציונית בארץ ישראל'.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה נפגע המשק הארצישראלי ונחלש במידה ניכרת. החקלאות במושבות נשענה על עבודה ערבית, ולכן התקשו העולים החדשים להשיג מקומות עבודה. עבודות ציבוריות נרחבות שיזם הנציב העליון  - סלילת כבישים, הנחת מסילות רכבת ועוד - סיפקו מקומות עבודה רבים לעולים ואיפשרו להם להישאר בארץ. במטרה להתמודד עם העבודה המפרכת ותנאי המחסור הקשים התארגנו העולים בקבוצות וניהלו  חיי שיתוף. הקבוצה הגדולה והבולטת מכולן היתה 'גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור', אשר מנה מאות חברים  ושאף להקים קומונה כללית של כל הפועלים העבריים בארץ ישראל. בשנת 1922 הצטמצמה ההשקעה הממשלתית בתשתיות. חלק מהפועלים פנו לעבודות בנין של מבני ציבור ומבני תעשייה וחלק - להתיישבות החקלאית החדשה.

בשנת 1921 הושלמה רכישת אדמות עמק יזרעאל והחלה תנופת התיישבות חדשה באזור. שתי צורות התיישבות חדשות נוצרו בתקופה זאת - הקבוצה הגדולה ומושב העובדים - במטרה לאפשר קליטה של עליה המונית. 'הקבוצה הגדולה' (הקיבוץ), שמרה על עקרונות הקבוצה הקטנה - שוויון, שיתוף, עבודה עצמית וביטול הקניין הפרטי - אך גם איפשרה קליטה של חברים רבים, קיימה משק גדול עם מגוון רחב של ענפים, וסיפקה את רוב צרכיהם של חבריה. ב'מושב העובדים' התקיימו העקרונות הבאים: משקים פרטיים על אדמת הלאום, עבודה עצמית,  עזרה  הדדית ושיתוף פעולה בין החברים. בשנת 1920 הוקמה הקבוצה הגדולה הראשונה, עין חרוד,  ובשנת 1921 - מושב העובדים הראשון, נהלל.

עם תחילת העלייה השלישית פעלו שתי מפלגות הפועלים הגדולות, 'הפועל הצעיר' ו'אחדות העבודה', בנפרד וקיימו  במקביל מוסדות  כגון: לשכת עבודה, לשכת עליה, קופת חולים וכו'. הלחץ במחנה הפועלים להקמת מסגרת משותפת הלך והתחזק, ובדצמבר 1920, בוועידה כללית של פועלי ארץ ישראל בחיפה, הוחלט על הקמת הסתדרות העובדים הכללית. הקמת ההסתדרות תרמה לגיבושו החברתי והאידאולוגי של מחנה הפועלים והיתה גם לגורם מרכזי בבניין הארץ וביצירת 'המדינה שבדרך'. מלבד פעילותה כאיגוד מקצועי פעלה ההסתדרות גם בתחומי הכלכלה, החינוך, התרבות וגם בתחומים לאומיים, כגון: עליה, התישבות וביטחון. ראשי ההסתדרות היו גם למנהיגיו הפוליטיים של הישוב.

במקביל להכרה בדרישותיו הלאומיות של העם היהודי בארץ ישראל החלה התעוררות של הלאומיות הערבית. בעקבות הארועים האלימים בתל-חי ובירושלים בשנת 1920 הוקם ארגון ה'הגנה' והחל למלא תפקיד מרכזי בארגון המערכת הבטחונית של הישוב כולו. חלק חשוב במאבק על הארץ מילאה גם ההתישבות היהודית החדשה, הן כמתוות גבולות והן כבסיס ארגוני למערך ההגנתי.   

בשנת 1923 פקד את היישוב משבר כלכלי, שנבע מסיום העבודות הציבוריות הממשלתיות ומצמצום בזרימת ההון הפרטי לארץ. ההסתדרות הציונית לא הצליחה לגייס את ההון הדרוש להתיישבות ולקליטת עולים. ללא מקורות מימון פרטיים וציבוריים התקשה המשק היהודי לקלוט את העולים הרבים ולספק להם עבודה. המשבר גרם לעליה גדולה בשיעור האבטלה, לפגיעה מורלית קשה בציבור עולי העליה השלישית ולגידול במספר העוזבים את הארץ. המשבר נמשך עד לאמצע 1924, אז החלה העליה הרביעית


למידע מורחב:


הפרק 'עליה שלישית ורביעית' במדור 'הסטוריה'