Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מושגים

עליה שניה

מבחינה כרונולוגית, מציין המושג 'עליה שניה' את התקופה משלהי 1903 ועד אמצע 1914 ואת גל העולים שהגיעו לארץ ישראל במהלכה. מבחינה סוציולוגית-אידיאולוגית מציין המושג 'עליה שניה' את קבוצת העולים בעלי ההשקפה הציונית-סוציאליסטית שהגיעו לארץ ישראל בשנים אלו. קבוצת מיעוט זאת, שעמה נימנו בין חמישה לעשרה אחוזים מכלל העולים, הניחה את היסודות לתנועת העבודה בארץ ישראל והטביעה חותם חשוב על התפתחותו של היישוב היהודי בארץ בדרך להקמתה של מדינת ישראל.

תאריך: 1903

העולים שהגיעו לארץ ישראל בתקופת העליה השניה היו חלק מתהליך ההגירה היהודי ההמוני ממזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. רוב המהגרים הגיעו לארצות הברית ומיעוט קטן בלבד פנה לארץ ישראל. העליה השניה החלה על רקע המאורעות הבאים: הפרעות בקישינב (1903) ובמקומות נוספים ברוסיה; גזירות ומגבלות שהטילו השלטונות ברוסיה על היהודים;  מלחמת יפן-רוסיה בשנת 1904 (וחששם של צעירים יהודים מפני גיוס לצבא); כשלון מהפכת 1905 ברוסיה והתנכלויות ליהודים שבאו בעקבותיה; פולמוס אוגנדה בתנועה הציונית והמשבר בתנועה בעקבות פטירתו של הרצל. מספרם של העולים בעליה השניה נאמד ב-40,000. רובם הגיעו ממזרח אירופה, בעיקר מתחום המושב ומגליציה, מיעוטם - מתימן ומארצות איסלם נוספות. העולים היו ברובם בעלי משפחות, בני המעמד הבינוני, מרקע מסורתי-דתי, לא מאורגנים וחסרי אידאולוגיה מגובשת. המניע העיקרי לעליתם היה הרצון לשפר את מצבם הכלכלי. רובם נקלטו בערים ומיעוטם במושבות. תנאי החיים בארץ היו קשים ורבים מהעולים התקשו להיקלט ולמצוא עבודה. על פי האומדנים, רק כמחציתם נותרו בארץ בסיומה של התקופה.

בתקופת העליה השניה התפתחו הערים הקיימות בארץ ישראל ונבנו שכונות יהודיות חדשות בירושלים וחיפה. בשנת 1909 הוקמה בסמוך ליפו השכונה 'אחוזת בית', שהתפתחה לעיר העברית הראשונה, תל-אביב. בערים התפתחו ענפי המלאכה, השירותים, המסחר והבנקאות, והוקמו מפעלי תעשיה מודרניים ראשונים. המושבות התאוששו ממשבר המעבר לניהולה של יק"א והחלו לפתח מערכת קואופרטיבית חקלאית עצמאית. בעלי הון פרטיים הקימו חוות חקלאיות ('אחוזות') אשר נוהלו על ידי חברות לניהול משקי מטעים. השימוש בעברית כשפת דיבור התפשט, החלה להתפתח עיתונות יומית עברית והתרחבה כתיבתה של ספרות עברית.  מערכת החינוך היהודית המודרנית התרחבה בסיוען של החברות 'כל ישראל חברים' ו'עזרה' והוקמו מוסדות חינוך מגני ילדים ועד לסמינר למורים. החלטתה של חברת 'עזרה' ללמד בגרמנית בטכניון עוררה את 'מלחמת השפות', אשר הסתיימה בהקמתה של רשת מוסדות חינוך עבריים אשר הקנו גם ערכים לאומיים-ציוניים. בתקופה זאת הוקמו בית ספר למלאכת מחשבת  ואמנות 'בצלאל', גמנסיה 'הרצליה', הגמנסיה העברית בירושלים ובית הספר הריאלי בחיפה.

להתפתחותו של הישוב בארץ תרמה החלטתו של הקונגרס הציוני השמיני (1907) להתחיל לפעול באופן מעשי ושיטתי בארץ ישראל. בעקבות החלטה זו נפתח ביפו המשרד הארצישראלי כנציגות של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל והוקמה החברה להכשרת הישוב, שתפקידה לרכוש אדמות לצרכי ההתישבות. המשרד הארצישראלי, בהנהגתו של ארתור רופין, היה גורם מרכזי בהתפתחותה של ההתיישבות בארץ. המשרד תמך בהתיישבות העירונית בארץ ובהקמתה של העיר תל-אביב וסייע למגוון רחב של נסיונות התיישבותיים אחרים: חוות הכשרה לפועלים (כינרת, בן שמן, חולדה) ולפועלות (חוות העלמות בכינרת), משק מעורב (חוות בן שמן וחולדה), קבוצה קואופרטיבית (הקואופרציה במרחביה), התיישבות פרטית קואופרטיבית (מושבת 'עולי ציון' במרחביה), מושבות פועלים (מושבות השומרים, ההתישבות הדתית, ישובי התימנים), חוות פרטיות - 'אחוזות' (פוריה, שרונה, רוחמה, כפר אוריה וכרכור), ישוב כפרי-תעשייתי (מושבת 'בצלאל' בבן שמן), קבוצה שיתופית (דגניה), מושבי פועלים (עין גנים, נחלת יהודה).

בתקופת העליה השניה התבלטה בקרב העולים קבוצה של צעירים יוצאי רוסיה חדורי אידאולוגיה סוציאליסטית-לאומית, אשר הגיעו לארץ ישראל במטרה להגשים בה רעיונות חברתיים וציוניים. הם מתחו ביקורת חריפה על אנשי העליה הראשונה שקדמו להם וביקשו לשנות את המציאות במושבות ולהתוות דרך חדשה בהתיישבות ובישוב היהודי בארץ ישראל. למרות שהיוו מיעוט בלבד מציבור העולים בעליה השניה היתה קבוצה חלוצית זאת לסימלה של העליה השניה והיתה לה השפעה מכרעת על התפתחותו של היישוב היהודי בארץ. קבוצה זאת הניחה את היסודות לתנועת העבודה היהודית בארץ ישראל -  תנועה בעלת תשתית ערכית הנשענת על רעיונות לאומיים, לצד שאיפות ליצירת חברה יהודית בארץ ישראל, המתבססת על ערכים של צדק חברתי, שוויון ושותפות. מיעוט זה היווה את האליטה האידאולוגית של היישוב בארץ ישראל, אשר עתידה הייתה להוביל את היישוב עד להקמתה של מדינת ישראל.

אנשי קבוצה זאת יחסו חשיבות עליונה לנושא העבודה. הם ראו את משימתם העיקרית ביצירת שכבה של איכרים עובדים ושל פועלים עבריים כבסיס למפעל הציוני וכחלק מהרצון להפוך את העם היהודי לעם עובד ויצרני. מכאן נגזרו ערכים שהנחו את פעילותם המעשית: עבודה עברית, כיבוש העבודה, כיבוש הקרקע, כיבוש השמירה, והגשמה אישית. אנשי העליה השניה השתתפו במגוון נסיונות ישוביים: הקבוצה הקטנה, הקואופרציה במרחביה, מושבי פועלים ועוד - אשר הניחו את היסודות להתישבות השיתופית החקלאית. עולים אלה הקימו את מפלגות הפועלים 'הפועל הצעיר' ו'פועלי ציון' (שהפעילו מוסדות לעזרה הדדית), את ההתארגנויות העל-מפלגתיות הראשונות של פועלים ('החורש', 'לגיון העבודה' והסתדרויות הפועלים החקלאיות) ואת ארגוני השמירה הראשונים  'בר-גיורא 'ו'השומר'. עם אנשי הרוח הבולטים של העליה השניה נמנו אהרון דוד גורדון ויוסף חיים ברנר. עם המנהיגים הבולטים שעלו לארץ בתקופה זאת נמנים דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, לוי אשכול, יצחק טבנקין, ברל כצנלסון, יוסף שפרינצק, ישראל שוחט, דוד רמז ועוד.



מידע מורחב:


הפרק 'עליה שניה' במדור 'תולדות התנועה'