'ספר לבן' (white paper) הוא כינוי למסמך רישמי של ממשלת בריטניה שבו היא מצהירה לפני הפרלמנט על מדיניותה בנושא מסוים. מסמכים אלה כונו 'ספרים לבנים' בשל עטיפתם הלבנה. בתקופת המנדט פירסמו הבריטים שלושה ספרים לבנים שבהם הוגדרה מדיניותה של בריטניה בארץ ישראל. ספרים אלו, שנקראו על שם שר המושבות בתקופת פירסומם, הם:
הספר הלבן של צ'רצ'יל. בעקבות מאורעות 1921 מונתה ועדת הייקראפט כדי לחקור את הסיבות למאורעות. הוועדה טענה במסקנותיה כי המדיניות הבריטית, התומכת בשאיפות הציוניות, עוררה איבה כלפי היהודים וגרמה להתפרצות המאורעות. בעקבות דו"ח הוועדה פורסם ב-3 ביולי 1922 'הספר הלבן של צ'רציל' ובו הוענקה פרשנות להצהרת בלפור, לפיה ארץ ישראל לא תהפוך לבית לאומי לעם היהודי, אלא בית לאומי לעם היהודי יוקם בארץ ישראל. הודגש כי היהודים נמצאים בארץ ישראל בזכות ולא בחסד וכי העליה היהודית תימשך, אולם נאמר כי היקפה יותאם ליכולת הקליטה הכלכלית של הארץ. נקבע גם כי עבר הירדן המזרחי ינותק מארץ ישראל ותוקם בו ישות מדינית נפרדת בראשותו של עבדאללה בן חוסיין. ראשי ההסתדרות הציונית היו מאוכזבים מהשינויים הללו במדיניות הבריטית, אולם נאלצו לקבלם, מאחר וראו בבריטניה בעלת ברית בקידום נושא הבית הלאומי. הוועד הפועל הערבי התנגד לספר הלבן וסירב לקבלו.
הספר הלבן של פספילד. בעקבות מאורעות 1929 מונתה ועדת שאו כדי לחקור את הסיבות לפרוץ המאורעות ולהמליץ על דרכים למניעת הישנותם. הוועדה טענה במסקנותיה כי הערבים תקפו את היהודים על רקע עוינות שנובעת מסיבות כלכליות ופוליטיות וכי העליה היהודית היא הגורם העיקרי למתיחות בארץ ישראל, מאחר והיא מעוררת בקרב הערבים חששות מפני נישול מאדמותיהם והשתלטות היהודים על הארץ. הוועדה המליצה להגביל את העליה בהתאם ליכולת הקליטה הכלכלית של הארץ ולאסור רכשת קרקעות בידי יהודים. בהמשך לדו"ח זה נשלח לארץ ג'ון הופ-סיממפסון, מומחה לעניני התישבות, כדי לבדוק את התנאים הכלכליים וההתיישבותיים בארץ ישראל. בדו"ח הופ-סימפסון, שפורסם ב-22 באוגוסט 1930, נאמר כי לא נותרו בארץ ישראל קרקעות מתאימות להתיישבות יהודית ולכן יש להפסיק את העליה היהודית לאלתר ורק בעתיד, אם ישופרו שיטות עיבוד הקרקעות, ניתן יהיה לישב בארץ 20 אלף משפחות נוספות. ב-20 באוקטובר 1930 פורסם 'הספר הלבן של פספילד' אשר התבסס על מסקנות ועדת שאו ודו"ח הופ-סימפסון. בספר הלבן לא הוזכרה הצהרת בלפור, אך צוין כי כתב המנדט הינו התחייבות כפולה, הן ליהודים והן לאוכלוסיה הלא יהודית בארץ ישראל. נטען כי העליה היהודית גורמת לאבטלה בקרב הערבים ולכן היא תוגבל בהתאם למצב התעסוקה בקרב הערבים. עוד נטען כי בארץ ישראל לא נותרו קרקעות להתישבות יהודית חדשה, ולכן העברת קרקעות תתאפשר רק באישורה של רשות פיתוח ממלכתית מיוחדת שתוקם לשם שיפור מצבו של הפלח העני. נקבע גם שיש להקים מועצה מחוקקת שהרכבה לפי יחסי הכוחות הדמוגרפיים בארץ. הספר הלבן של פספילד התקבל בברכה על ידי הערבים. התנועה הציונית חששה מהקפאת ההתפתחות של הישוב בארץ ישראל ומנסיגה מההתחייבויות הבריטיות בהצהרת בלפור ובכתב המנדט, ולכן יצאה למאבק בספר הלבן. חיים וייצמן התפטרותו מראשות ההסתדרות הציונית וההנהלה הציונית ארגנה אסיפות והפגנות בארץ ובחו"ל וביצעה פעילות הסברה. גם בבריטניה התעוררה מחאה ציבורית וגורמים שונים בממשלה, בפרלמנט ובתקשורת מחו על הפגיעה בהתחייבויות המשפטיות והמוסריות של בריטניה. בעקבות מגעים בין בין נציגי ממשלת בריטניה להנהגה הציונית שיגר ראש ממשלת בריטניה רמזיי מקדונלד בפברואר 1931 לחיים וייצמן את 'איגרת מקדונלד', שבה נמסרה פרשנות מתונה לספר הלבן, אשר למעשה ביטלה את גזרותיו.
הספר הלבן של מקדונלד. בעקבות פרוץ מאורעות 1936 הוקמה ועדת פיל אשר הציעה לחלק את הארץ לשתי מדינות: ערבית ויהודית. בעקבות ההתנגדות הנמרצת של הערבים לתוכנית החלוקה והרצון לפייס את העולם הערבי לנוכח מלחמת העולם הקרבה, ביקשה ממשלת בריטניה לסגת מתוכנית החלוקה. ב-17 במאי 1939 פורסם הספר הלבן של מקדונלד, אשר היווה נסיגה של בריטניה מהתחיבויותיה לישוב היהודי ולתנועה הציונית. בספר הלבן נקבע כי בתוך עשר שנים תוקם בארץ ישראל מדינה עצמאית בעלת רוב ערבי. עליית היהודים ארצה תוגבל ל-75,000 יהודים בחמש השנים הקרובות ולאחר מכן תותנה בהסכמת הערבים. בספר הלבן הוטלו הגבלות קשות על מכירת אדמות ליהודים, וכהמשך לכך פורסם בפברואר 1940 'חוק הקרקעות', אשר אסר לחלוטין מכירת אדמות בחלקים מסוימים של הארץ והתנה רכישה באזורים אחרים באישור של הנציב העליון. הישוב היהודי והתנועה הציונית ראו בספר הלבן של מקדונלד בגידה מצד הבריטים והגיבו בחריפות רבה. בארץ ישראל נערכו הפגנות המוניות והוכרז על יום שביתה וצום. מנהיג הישוב דוד בן-גוריון הכריז על מאבק של הציונות כנגד מדיניות הספר הלבן של בריטניה ובכך החלה תקופת המאבק בבריטים, אשר נמשכה עד להקמת המדינה. המאבק התבטא בעיקר בהגברה של פעילות ההעפלה וההתישבות. כעבור חודשים אחדים פרצה מלחמת העולם השניה והנהגת הישוב החליטה למתן את המאבק ולהתגייס לעזרת המאמץ המלחמתי הבריטי. לאחר שהסתיימה המלחמה חודש המאבק. לאחר הכרזת העצמאות הודיעה מועצת המדינה הזמנית על ביטולם של כל החוקים הנובעים מהספר הלבן משנת 1939 .
 הפגנה נגד 'הספר הלבן', התצלום: באדיבות ארכיון לבון |