Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מושגים

סיעה ב'

סיעה אופוזיציונית שהתגבשה בתוך מפא"י במחצית השנייה של שנות ה-30. רוב חבריה היו אנשי 'הקיבוץ המאוחד' ופועלים עירוניים. בשנת 1944 התפלגה הסיעה ממפא"י והקימה את התנועה לאחדות העבודה.
תאריך: 09-1937

בספטמבר 1937, על רקע המשבר הכלכלי בארץ והאבטלה בעקבות מאורעות 'המרד הערבי', התארגנה בסניף מפא"י בתל-אביב קבוצת פועלים אופוזיציונית, בהנהגת דב בן ירוחם, מזכיר אגודת הטפסנים בעיר. חברי הקבוצה התמרדו נגד המנגנון ההסתדרותי ששלט בסניף המפלגה בעיר בטענה שמנהיגיו מרוחקים ומנוכרים מציבור הפועלים. הם דרשו לצמצם את הבירוקרטיזציה ולנהל את הסניף בדרכים דמוקרטיות יותר. בבחירות למועצת פועלי תל אביב שנערכו בשנת 1938 קיבלה הקבוצה, שכונתה 'סיעה ב'', יותר מ-50% מהקולות.

סיעה ב', שהתאפיינה במיליטנטיות מקצועית ובעמדות רדיקליות, יצרה קשרים עם הנהגת 'הקיבוץ המאוחד', שאיתה הזדהתה מבחינה אידיאולוגית. החיבור נעשה באמצעות יצחק בן-אהרון, מראשי 'הקיבוץ המאוחד', ששימש כמזכיר מועצת הפועלים בתל אביב.

במהלך שנות ה-30 הפגין 'הקיבוץ המאוחד' בהנהגת יצחק טבנקין עמדות עצמאיות ואף התעמת עם הנהגת מפא"י בנוגע לנושאים כמו הסכם בן-גוריון ז'בוטינסקי, התוכנית לחלוקת הארץ בעקבות מסקנות 'ועדת פיל' והנסיונות לאיחוד תנועות הקיבוציות המשתייכות למפא"י ('חבר הקבוצות' ו'הקיבוץ המאוחד'). זהות האינטרסים בין פועלי תל אביב לאנשי 'הקיבוץ המאוחד' איפשרה את הפיכתה של סיעה ב' לסיעה אופוזיציונית כלל ארצית. במרכז מצעה של הסיעה עמדו העקרונות המשותפים הבאים: הדרישה לצדק סוציאלי לפועלי העיר ומאבק נגד השחיתות בהסתדרות, והתנגדות נמרצת לחלוקת הארץ. עם ראשיה ופעיליה של סיעה ב' נמנו טבנקין, בן-אהרון, ישראל בר-יהודה, ישראל גלילי ואהרן ציזלינג.

העימות בין סיעה ב' לרוב במפא"י נמשך לסירוגין במשך שנים למרות המאמצים לתיווך ופישור. דוד בן-גוריון וראשי מפא"י תבעו מסיעה ב' לקבל את המרות המפלגתית ואת הצנטרליזם של המפלגה, בעוד שאנשי 'הקיבוץ המאוחד' דרשו שמפא"י תכיר ברבגוניות של המפלגה ותאפשר יצוג של הזרמים השונים על פי כוחם. לעימות בין הצדדים נוספו הבדלים אידיאולוגיים שהלכו והתרחבו במהלך השנים. העמדות הפוליטיות של סיעה ב' הפכו שמאליות יותר והתקרבו לאלה של 'השומר הצעיר'. בניגוד לעמדת הנהגת מפא"י, הפגינה סיעה ב' אהדה לברית המועצות (בעיקר לאחר הצטרפותה למלחמה בנאצים בשנת 1941) והתנגדה לתכנית בילטמור משנת 1942.

בוועידת מפא"י שהתכנסה באוקטובר 1942 בכפר ויתקין התקבלה החלטה האוסרת על קיום סיעות במפלגה. ב-20 מאי 1944, לאחר שורה של נסיונות פשרה שנכשלו, החליטה סיעה ב' לפרוש ממפא"י ולהקים מפלגה עצמאית - 'התנועה לאחדות העבודה'. זמן קצר לאחר הפילוג נערכו בחירות לאספת הנבחרים הרביעית ולוועידה הששית של הסתדרות העובדים. בבחירות לאספת הנבחרים קיבלה מפא"י 36.5% מהקולות, ואילו התנועה לאחדות העבודה - 9.4% בלבד. בבחירות לוועידת ההסתדרות קיבלה מפא"י 53.4% מהקולות ואילו התנועה לאחדות העבודה - 17.7% מהקולות. למרות הפילוג הצליחה מפא"י לשמור על הרוב המוחלט שלה בהנהגת ההסתדרות ועל מעמדה הבכיר בהנהגת הישוב.