באוקטובר 1906 נערך ביפו כנס היסוד של מפלגת 'פועלי ציון' הארצישראלית. המתכנסים בחרו ועדה מצומצמת  של עשרה חברים, אשר תנסח את התכנית הרעיונית של המפלגה. חברי הוועדה התכנסו ברמלה ב-9-7 באוקטובר 1906 ושם ניסחו את תכניתה הרעיונית של המפלגה, הידועה בכינויו 'מצע רמלה', או 'הפלטפורמה הרמלאית'. המצע נוסח ברוח המרקסיזם ובהשפעת גישתו של דב בר ברוכוב. הפתיח למצע דומה לפתיח של המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס, אף כי בהמשך ניתנת לו פרשנות ברוח ברוכוב. לפי המצע ארץ ישראל עתידה להיבנות על ידי הקפיטליסטים. הקפיטליסטים יזדקקו לפועלים משכילים ונמרצים לשם בנית הארץ. הפועלים המקומיים בארץ ישראל הם נחשלים ולכן יש צורך בפועלים מפותחים יותר אשר יגיעו מחו"ל. הפועלים היהודים שיהגרו לארץ באופן סטיכי, ינהלו בה את מלחמת המעמדות להטבת תנאי חייהם. באמצעות גישה זאת התגברו 'פועלי ציון' על בעית העבודה העברית מבלי להזדקק למושג 'כיבוש העבודה' הסותר את עמדותם הסוציאליסטית.

בינואר 1907 התכנסו חברי 'פועלי ציון' ואישרו את מצע המפלגה. מאוחר יותר החלה המפלגה להשתחרר מהתפיסה הדוגמטית של תנועת האם בגולה ולגבש עמדות המתאימות למציאות החיים בארץ. המפלגה החלה להכיר בחשיבותו של המאבק לכיבוש העבודה בארץ ולפנייה להתיישבות עצמית במטרה לקדם את הנושא הלאומי. בחוזר של מרכז המפלגה מסוף 1909 הופיעה הסתייגות מפורשת ממצע רמלה.

נוסח מצע רמלה