ב-23 בינואר 1948 התאחדו 'מפלגת הפועלים-השומר הצעיר' ו'לאחדות העבודה-פועלי ציון' והקימו את 'מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם). בתקופה שקדמה להקמתה של מפ"ם שיתפו שתי המפלגות פעולה במסגרת מוסדות הישוב, ההסתדרות הציונית וההסתדרות הכללית. שתי המפלגות החזיקו בעמדות דומות בנוגע למלחמת המעמדות, המרקסיזם והזדהות עם ברית המועצות. שתיהן התנגדו לתוכנית החלוקה - 'השומר הצעיר' רצתה להקים מדינה דו-לאומית בארץ ישראל ואילו 'אחדות העבודה' רצתה להקים מדינה יהודית בכל ארץ ישראל. בכ"ט בנובמבר 1947 החליט האו"ם על חלוקת את ארץ ישראל וחילוקי הדיעות אלו הפכו לא רלוונטיים. עם הקמתה של המפלגה הוסכם שתנוהל על בסיס פריטטי, כאשר שתי המפלגות ימשיכו להתקיים כחטיבות נפרדות.

עם הקמתה הגדירה עצמה מפ"ם כ'מפלגת פועלים ציונית-חלוצית וסוציאליסטית-מהפכנית' ומצעה הכלכלי-חברתי נשא אופי מרקסיסטי-רדיקלי. בתחום הכלכלי. בדומה למפא"י דגלה מפ"ם במשק מעורב, הגישה את הצורך בשליטה הלאומית בתשתיות וראתה בתנועה הקיבוצית את המכשיר העיקרי לפיתוח החקלאות ובהסתדרות את המנוף לפיתוח תעשייתי. מפ"ם הטיפה לאחדות מחנה הפועלים בניהול היישוב (והמדינה). המפלגה הזדהתה עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית בכל התחומים, פרט ליחסה של התנועה הקומוניסטית לציונות, שבו ראתה מפ"ם טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

באפריל 1948, הוקמה 'מנהלת העם', שהפכה לאחר הכרזת המדינה לממשלה הזמנית. מפ"ם השתתפה בגופים אלה ויוצגה בהם על ידי שני נציגים (מתוך 13 חברים. בשלב זה היתה מפ"ם חלק מן הממסד ורבים ממפקדיו הבכירים של צה"ל (בהם יגאל אלון, ישראל גלילי ואחרים) השתייכו אליה. בסיס הכח של מפ"ם היו התנועות הקיבוציות, 'הקיבוץ הארצי' ו'הקיבוץ המאוחד' ותנועת הנוער 'השומר הצעיר'. מפ"ם הוציאה לאור עיתון יומי משלה, 'על המשמר' ושבועון לילדים, 'משמר לילדים'. היתה לה הוצאת ספרים משלה, 'ספרית הפועלים'. ילדי הקיבוצים למדו בבתי ספר השייכים ל'זרם העובדים' בהם הייתה השפעה למפ"ם.

בבחירות לכנסת הראשונה שהתקיימו בינואר 1949 השיגה מפ"ם 19 מנדטים, והיתה הסיעה השניה בגודלה. מפא"י השיגה 46 מנדטים ויכלה להקים קואליציה של מפלגות הפועלים. אולם, דוד בן-גוריון, בשם עקרון הממלכתיות, העדיף להקים קואליציה עם מפלגות דתיות ומפלגות מרכז. על בסיס אותו עקרון הורה בן-גוריון באוקטובר 1948 על פירוק הפלמ"ח שהיתה לו זיקה חזקה למפ"ם. עקב כך, בשנים הראשונות לקיומה של המדינה, בשנים שבהן נדונו, הוחלטו, ונקבעו לדורות שאלות מרכזיות בנושאי דת ומדינה, חינוך, כלכלה ומדיניות חוץ, מצאו עצמם אנשי מפ"ם באופוזיציה, מחוץ למעגל קבלת ההחלטות.

בשנות ה-50 המוקדמות עברה מפ"ם סידרה של פילוגים ופרישות על רקע היחס לברית המועצות (פרשת מרדכי אורן, משפטי פראג, עלילת הרופאים) וחילוקי דיעות בין חברי המפלגה. בשנת 1952, פרשה מהמפלגה קבוצה קטנה בראשותם של חנה למדן ודוד ליבשיץ, שסברה שהמפלגה נוקטת בקו שמאלני מדי. בשנת 1953 הורחקה מהמפלגה קבוצה קטנה בראשותו של משה סנה, אשר דרשה הזדהות מוחלטת של המפלגה עם ברית המועצות. בשנת 1954 התפלגה מפ"ם עם פרישתם של רוב חברי 'לאחדות העבודה – פועלי ציון' אשר דרשו לנתק את הזיקה לברית המועצות, התנגדו לקבלת ערבים לשורות המפלגה ודרשו המשך קיום הפריטט.

בבחירות לכנסות ה-3 (1955), ה-4 (1959), ה-5 (1963), השיגה מפ"ם 9 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-6 (1965) ירדה המפלגה ל-8 מנדטים. החלשות הזיקה של מפ"ם לברית המועצות הכשירה את השתתפותה בקואליציה, והמפלגה השתפה בכל ממשלות ישראל בתקופה זאת, למעט השנים 1965-1961. בשנים אלו התגבשה מפ"ם כתנועה ציונית סוציאליסטית, בעלת עמדה שמאלית ופרגמטית, הנמצאת מעט שמאלה למפא"י. בסיס כוחה של התנועה היה 'הקיבוץ הארצי', ממנו יצאו שני מנהיגיה הגדולים בשנים אלו מאיר יערי ויעקב חזן, אשר הובילו את הקו האידאולוגי של המפלגה, וניווטו אותה. האידאולוגיה המפ"מית בשנים אלו כללה אחווה יהודית ערבית (מפ"ם הייתה המפלגה הציונית הראשונה אשר מטעמה נבחר חבר כנסת ערבי, ומפ"ם התנגדה לממשל הצבאי על ערביי ישראל, ופעלה לביטולו), הפרדה בין דת ומדינה, סוציאליזם, ופשרנות מדינית.

לאחר מלחמת ששת הימים סברו מנהיגי המפלגה כי יש להחזיק בשטחים שנכבשו עד להשגת הסכמי שלום עם מדינות ערב. עמדותיה של מפ"ם היו דומות לעמדותיו של האגף השמאלי של מפלגת העבודה. בשנת 1969 הקימו מפ"ם ומפלגת העבודה גוש פרלמנטרי משותף בשם 'המערך'. המפלגות לא התאחדו והמשיכו לשמור על מסגרות נפרדות. קבוצה בראשותו של יעקב ריפתין, שהתנגדה להקמת 'המערך' פרשה ממפ"ם. המפלגה השתתפה בממשלות 'המערך' בשנים 1969 ל-1977 ושמרה על קולה העצמאי השמאלי. בשנת 1974 ניסחו ויקטור שם-טוב ממפ"ם ואהרן יריב ממפלגת העבודה את 'נוסחת יריב-שם טוב', לפיה על מדינת ישראל לשאת ולתת עם כל גוף המכיר בקיומה ונימנע מטרור. הנוסחה, שנראתה מהפכנית בזמנה, נדחתה בידי ראש הממשלה רבין.

בעקבות 'המהפך' בבחירות לכנסת ה-9 בשנת 1977, עבר 'המערך' לאופוזיציה. אנשי מפ"ם פעל כאופוזיציה לממשלות הליכוד השונות, והתנגדו למדיניות הכלכלית הליברלית, למדיניות החוץ ולמלחמת לבנון. לאחר הבחירות לכנס ה-11 בשנת 1984, הקימו 'המערך' ו'הליכוד' ממשלת אחדות לאומית. מפ"ם התנגדה לכך, פרשה מ'המערך' ונותרה באופוזיציה. בבחירות לכנסת ה-12 בשנת 1988 התמודדה המפלגה באופן עצמאי והשיגה 3 מנדטים.

במהלך כהונת הכנסת ה-12 התהדק שיתוף הפעולה בין מפ"ם למפלגות 'רצ' ו'שינוי'. המפלגות החזיקו בעמדות דומות בנושאי חוץ ובטחון, כלכלה וחברה, זכויות האדם ושלטון החוק ובשנת 1992 הן הקימו רשימה משותפת לבחירות לכנסת ה-13 בשם 'מרצ'. בשנת 1994 נסגר עיתונה של מפ"ם, 'על המשמר'. בשנת 1997 התמזגו שלוש המפלגות המרכיבות את 'מרצ', ומאז מפ"ם הפסיקה להתקיים באופן עצמאי.

מידע מורחב:

מפ"ם