החלוצים הראשונים הגיעו לארץ במסגרת העליה הראשונה. הם עבדו כפועלים והקימו בארץ חלק מהמושבות הראשונות. החלוצים שהגיעו לארץ במסגרת העליה השניה פעלו לכיבוש העבודה במושבות והקימו את הקבוצות ומושבי העובדים הראשונים. רובם של חלוצים אלה הגיעו בחבורות קטנות, לרוב מעיר מסוימת או סביבה קרובה.

בתקופה שבין מלחמות העולם הפכה החלוציות ממוסדת יותר בזכות תנועת 'החלוץ' ותנועות הנוער החלוציות אשר פעלו בארצות רבות, כשעיקר פעילותן במזרח אירופה. תנועות אלו ארגנו קבוצות של צעירים בחוות הכשרה וקיבוצי הכשרה, שם הוכשרו הצעירים לעליה, לעבודה ולהתיישבות בארץ ישראל. לאחר עלייתם הצטרפו החלוצים ליישובים חקלאיים קיימים וגם הקימו ישובים חדשים.

לחלוצים היה תפקיד מרכזי בבנין ארץ ישראל ודמותו של החלוץ היתה לסמל ולמופת. נקשרו בה תכונות ושאיפות נשגבות, כגון: הגשמה עצמית, עבודת כפיים ללא ניצול עבודת הזולת, פשטות והסתפקות במועט, ונכונות להקרבה עצמית למען העם והארץ.