Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מושגים

[ה]שומר הצעיר [תנועת]

הסתדרות נוער ציונית סוציאליסטית המחנכת להגשמה אישית חלוצית בארץ ישראל. נוסדה בגאליציה ובפולין בשנים 1914-1913 וכללה את הסתדרות הצופים 'השומר הצעיר' וקבוצות של 'צעירי ציון'. בשנת 1916 התאחדו התנועות לתנועה אחת בשם 'השומר הצעיר'. תנועה זו פיתחה שיטה חינוכית ייחודית שמיזגה בתוכה תרבות נוער צופית, חזרה לטבע ושאיפה ליצירת שילוב בין ציונות לסוציאליזם, תוך הגשמה אישית.
תאריך: 1913

הסתדרות עולמית של נוער ציוני לחינוך ולהגשמה אישית חלוצית בארץ ישראל. נוסדה בגאליציה ובפולין בשנים 1914-1913 וכללה את הסתדרות הצופים 'השומר הצעיר' וקבוצות של 'צעירי ציון'. בשנת 1916 התאחדו התנועות לתנועה אחת בשם 'השומר הצעיר'. תנועה זו פיתחה שיטה חינוכית ייחודית שמיזגה בתוכה תרבות נוער צופית, חזרה לטבע ושאיפה ליצירת שילוב בין ציונות לסוציאליזם, תוך הגשמה אישית. 

לאחר מלחמת העולם הראשונה נוסדו הסתדרויות ארציות נוספות של השומר הצעיר בכמה מארצות מזרח אירופה. ועידה עולמית ראשונה של השומר הצעיר נערכה בשנת 1924 בדנציג. במסגרתה נבחרה 'הנהגה עליונה', שמקום מושבה היה בוורשה. באותה שנה הוקמה בארץ תנועתו הקיבוצית של השומר הצעיר 'הקיבוץ הארצי'.

הוועידה העולמית השנייה של השומר הצעיר התכנסה בשנת 1927 ובה נקבעו עקרונות בסיס משותפים לתנועה כולה, בהם: קולקטיביות רעיונית, חובת עלייה לארץ והגשמה אישית. בשנות השלושים הורחבה פעילותו של השומר הצעיר לארצות נוספות והוגברה זיקתו למרכסיזם ולברית המועצות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פעלו רבים מאנשי תנועה זו בארגון פעולות ההתנגדות בגטאות. תנועת הנוער הישראלית, 'הסתדרות השומר הצעיר בארץ ישראל', הוקמה בשנת 1929. הקן השומרי הראשון הוקם במקווה ישראל על ידי פרץ מרחב (מרכפלד). מאוחר יותר התפתחה התנועה בחסות 'הקיבוץ הארצי' והשתלבה בעשייה הלאומית והתיישבותית לגווניה.

השומר הצעיר היא תנועת נוער יהודית הפועלת בישראל ובעולם. התנועה דוגלת בסוציאליזם, ציונות ואחוות עמים. היא מקיימת פעילות חינוכית בלתי-פורמלית בדגש על חיי קבוצה ושיתוף בין קבוצות ובתוך הקבוצה.
תוכן עניינים


בשנת 1911 הקים הנריק שטרנר בלבוב שבגליציה את אירגון הצופים היהודי הראשון. בשנת 1913 אימצו הצופים היהודים בגליציה את השם 'השומר', בעקבות אירגון 'השומר' בארץ-ישראל. בהשפעת התנועה בגליציה החלה פעילות מקבילה בפולין הקונגרסאית. בשנת 1916 התאחדה תנועת 'השומר' עם חוגים מתנועת 'צעירי ציון'. התנועה המאוחדת נקראה בתחילה 'שומרים צעירי ציון' ובהמשך שונה השם ל'השומר הצעיר'. הסתדרויות ארציות של התנועה הוקמו במדינות נוספות במזרח אירופה. בשנת 1924 נערכה בדנציג הוועידה העולמית הראשונה של התנועה בהשתתפות חמש תנועות ארציות (מפולין, גליציה, רוסיה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה) ונבחרה 'הנהגה עליונה' שמושבה בוורשה.

בשנים הראשונות הושפעה התנועה מהגורמים הבאים: חוגים משכילים ביהדות ובציונות; תנועת הנוער הגרמנית ואנדרפוגל, שקראה לשיבה לטבע ולפיתוח תרבות נוער עצמאי; תנועת הצופים; מהפכת אוקטובר ברוסיה; רעיונותיהם של מרטין בובר, זיגפריד ברנפלד והוגים בעלי גישה סוציאליסטית-מוסרית; ההתעוררות הלאומית היהודית בעקבות הצהרת בלפור. התנועה דגלה ברעיונות הבאים: שלילת הגולה, שלילת הסדר החברתי הקיים, עיצוב תרבות נוער עצמאית, דבקות בציונות העובדת, קנאות לשפה העברית ושילוב בין ציונות לסוציאליזם.

בסוף 1919 החלו בוגרי התנועה לעלות ארצה, ובמהלך העליה השלישית עלו לארץ יותר מ-700 בוגרים. חלקם התלכדו בקבוצות וביקשו להמשיך באורח חיים ברוח התנועה. באוגוסט 1920 הוקמה בביתניה עילית קבוצה שומרית ראשונה שלא האריכה ימים. בשנת 1920 נוסד בכביש חיפה-עפולה קיבוץ א' של 'השומר הצעיר', אשר התיישב בעמק יזרעאל בשנת 1922 והקים את בית אלפא, הקיבוץ ראשון של בוגרי התנועה. בשנת 1924 השתתפו נציגים מארץ ישראל בוועידה העולמית הראשונה של התנועה העולמית. עד סוף 1926 הקימו חברי התנועה שני קיבוצי קבע  ותשע קבוצות עבודה, שמנו בסך הכל כ-450 איש. בשנת 1927 הקימו חלק מהם את 'הקיבוץ הארצי השומר הצעיר' כגוף שיאחד את קיבוצי התנועה ויהווה תנועת בוגרים, כהמשך לתנועת הנוער. בינתיים גדלה התנועה החינוכית בחו"ל בקצב מהיר: בשנת 1924 היו בה 11,000 חברים בשבע ארצות; בשנת 1927 - כ-24,000 בארבע-עשרה ארצות; ובשנת 1930 - כמעט 35,000 בשבע-עשרה ארצות.

ביולי 1927 בוועידה העולמית השניה של התנועה בדנציג הוחלט על חובת עליה לארץ, התקבלו עקרונות ההגשמה העצמית והקולקטיביות הרעיונית. בשנת 1930 בוועידה העולמית השלישית של התנועה בוורוטקי שבצ'כוסלובקיה החליטה התנועה על חובת הצטרפות של חבריה ל'קיבוץ הארצי'. ההחלטה גרמה לפילוג בתנועה. חברי התנועה בברית המועצות, לטביה, אוסטריה וחלק מהליטאים פרשו מ'השומר הצעיר' והקימו את תנועת נצ"ח (נוער צופי חלוצי), שחבריה בארץ-ישראל הצטרפו ל'קיבוץ המאוחד' ולמפא"י. בשנות ה-30 התרחבה פעילות תנועת 'השומר הצעיר' העולמית והקיפה רבבות צעירים במדינות רבות ברחבי העולם. בשנים אלה התגברה האוריינטציה של התנועה למארקסיזם ולברית המועצות. בשנת 1935 נערכה בפופראד שבצ'כוסלובקיה הוועידה העולמית הרביעית של התנועה, בפועל, הוועידה העולמית האחרונה שהתקיימה בגולה. באותה שנה מנתה התנועה העולמית 70,000 חברים.

בשנת 1929 נוסדו קנים ראשונים של 'השומר הצעיר' בארץ ישראל. במאי 1930 בנס ציונה נערך מפגש ארצי ראשון של חברי התנועה והחלה הקמתו של ארגון ארצי. באוגוסט 1930 במחנה ארצי של חניכי התנועה ומרחביה הוכרז רשמית על הקמת הסתדרות השומר הצעיר בארץ-ישראל כחלק מהסתדרות השומר הצעיר העולמית. מראשיתה פעלה תנועה זו תחת חסותו של הקיבוץ הארצי, שהיה מסגרת ההגשמה היחידה עבור בוגרי התנועה. בספטמבר 1931 הוקם בחדרה קיבוץ ארצישראלי א' אשר ייסד בשנת 1936 את קיבוץ ראשון של התנועה הארצישראלית, תל-עמל. בשנת 1938 מנתה התנועה כ-2,000 חניכים ב-30 קנים.

בתקופת מלחמת העולם השניה המשיכו פעילי התנועה בעבודה החינוכית והתרבותית בשטחי הכיבוש הנאצי, שקדו על עזרה הדדית ועל עידוד מוסרי של הנוער. כשהחלה ההשמדה ההמונית של יהדות אירופה החליטו ראשי התנועה להשתתף בפעילות ההתנגדות,  ואבא קובנר, מראשי התנועה בווילנה, טבע את הסיסמה 'אל נלך כצאן לטבח!'. בגטו וארשה עמד מרדכי אנילביץ', איש 'השומר הצעיר', בראש 'הארגון היהודי הלוחם' (אי"ל) ופיקד על מרד גטו וארשה בשנת 1943. חברי התנועה היו פעילים מרכזיים בהתנגדות היהודית בגיטאות, ביערות, בהתקוממויות עממיות, בתנועות מחתרת יהודיות וכלליות ובשורות הצנחנים מארץ-ישראל. בתום מלחמת העולם השניה חודשה פעילותו של 'השומר הצעיר' בחלק מהארצות ששוחררו מהכיבוש הנאצי, אולם המשטרים הקומוניסטיים שקמו בארצות מזרח-אירופה הקשו על פעילותה של התנועה, ועד 1950 חדל השומר הצעיר להתקיים בארצות אלו.

בעקבות הפגיעה הקשה בתנועה באירופה הפכה ארץ-ישראל לריכוז הגדול והעיקרי של התנועה וביטוי סמלי לכך ניתן בשנת 1941, עם העברת דגל התנועה העולמית מפולין לידי התנועה בארץ-ישראל. בשנות המלחמה התגייסו בוגרי התנועה לשירות בצבא הבריטי ובכוחות המגן של הישוב. הקשר בין 'השומר הצעיר' לבין הקיבוץ הארצי' התחזק במהלך השנים והפוליטיזציה של תנועת הנוער התחזקה. בשנת 1946 התאחדו 'הקיבוץ הארצי' והליגה הסוציאליסטית (מסגרת פוליטית של תומכי 'הקיבוץ הארצי' העירוניים)  והקימו את 'מפלגת פועלים השומר הצעיר בארץ ישראל'. בינואר 1948 התאחדה מפלגת 'השומר הצעיר' עם 'התנועה לאחדות העבודה-פועלי ציון' והוקמה מפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת). מאז מתייחס השם 'השומר הצעיר' רק לתנועת הנוער בארץ ובעולם. לאחר פרישת 'אחדות העבודה' ממפ"ם בשנת 1954 נשארה תנועת 'השומר הצעיר' במפ"ם.

עם קום המדינה החל גיוס של בוגרי התנועה לצה"ל. הגיוס הקשה על שמירת המסגרת התנועתית של מתגייסים ומניעת פיזורם לפני ההגשמה בקיבוץ, ועל איוש תפקידי הדרכה וארגון, שנעשה עד אז על ידי השכבה הבוגרת. הפתרון שנמצא היה גיוס החניכים העירוניים לגרעיני נח"ל והסדרים בהסכמת הצבא של שיחרור 'אחוזים' לתפקידי הדרכה, הסדרי הי"ג (דחיית השירות הצבאי בשנה) והחל"ת (חופשה ללא תשלום במהלך השירות). תפקידי ההדרכה וההנהגה הבכירים נותרו בידי 'שליחים' מבוגרים יותר וחברי קיבוצים. בשנות העליה ההמונית הקימה התנועה  קינים בישובי העולים.

כיום מונה תנועת 'השומר הצעיר' בארץ יותר מ-6,000 חניכים ב-55 קינים. התנועת העולמית פועלת כיום ב-20 ארצות: ארצות הברית, קנדה, אורוגוואי, ברזיל, מקסיקו, צ'ילה, ארגנטינה, ונצואלה, אוסטריה, איטליה, בולגריה, בלגיה, הונגריה, צרפת, שווייץ, אוסטרליה, אוקראינה, בלארוס. ההנהגה העליונה של 'השומר הצעיר' בעולם נמצאת בבית 'הקיבוץ הארצי' בתל-אביב.

התנועה מקיימת ועידה ארצית אחת למספר שנים, והחל משנת 2001 - הוועידה מתכנסת אחת לשנה. לוועידה מוזמנים כל חניכיה הבוגרים של התנועה (החל מכיתה ט'). בוועידה דנים בנושאים הנקבעים מראש על ידי חניכי התנועה, שקשורים בדרכה של התנועה. ההחלטות בוועידה מתקבלות לאחר דיון באופן דמוקרטי. מאז הקמת התנועה, מתכנסים כל חניכי התנועה, מהארץ ומהעולם וכן מתנועת החיים אחת לעשר שנים ל'שומריה', אירוע חגיגות הקמת התנועה.

סמלי וערכי התנועה:
עשר דיברות המבטאות את ערכיו של השומר הצעיר. במהלך השנים, הוכנסו בהם שינויים והתאמות.
סמל השומר הצעיר - כולל  סמלים שונים המבטאים את ערכיהן של  תנועות הנוער "השומר" ו"צעירי ציון". לדוגמא, מגן הדוד  מסמל את היהדות; שלושת הקווים לבנים במשולשי מגן הדוד מסמלים את הערכים המרכזיים של התנועה - ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים; פרח החבצלת מסמל את הצופיות ועוד.
החולצה השומרית - היא חולצת התנועה הארצישראלית מאז הקמתה בשנת 1929 וחולצת התנועה העולמית לאחר השואה. מרכיבי החולצה מסמלים את ערכי התנועה, לדוגמא, צבעה הכחול הוא סמל למעמד הפועלים, השרוך מסמל את הצופיות, וצבעו הלבן מסמל טוהר ואחווה ועוד. 


חניכיה הבוגרים של התנועה לוקחים חלק פעיל מאוד בארגון ובהשתתפות בהפגנות העוסקות בנושאים חברתיים ובנושא השלום. חלק מבוגרי התנועה, שבעבר הופנו להשלים בקיבוצים, מקימים כיום קומונות שיתופיות המבצעות פעילות חינוכית בעלות אופן שיתופי-משימתי. במאי 2001 התקיימה בגבעת חביבה הועידה הארצית ה 10 בנושא "חזון שומרי". הועידה סימלה את תחילת היציאה של התנועה מהמשבר המתמשך שפקד אותה ובה הוגדר מחדש החזון בנוגע לשלושת ערכי הליבה – ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים. הועידה גם הגדירה את עצמה מחדש כ'תנועת חיים' והחליטה על חידוש מסלולי ההגשמה.

בהמשך השנים התגבש תהליך ההגשמה השומרי המחודש וקמה 'תנועת הבוגרים' של השומר הצעיר – רשת של עשרות קבוצות הממוקמות בשכונות מצוקה וקיבוצים בהם חברים מאות בוגרים. תהליך ההגשמה בנוי על שני מרכיבים; מרכיב ההכשרה העצמית (רכישת יסודות של חיי שיתוף ושוויון, התנהלות אוטונומית של קבוצה, למידה וגיבוש רעיוני משותף) ומרכיב המשימה החינוכית (עבודה חינוכית עם בני נוער מכל רבדי החברה הישראלית במסגרת תנועת הנוער ודרכים נוספות ומגוונות). רעיון ההגשמה השומרית יונק מהשילוב היהודי הקדום של "תיקון אדם - תיקון עולם".

יעדי ההגשמה הנוכחיים של תנועת הבוגרים היום הם: קיבוץ פלך בגליל, מוסדות חינוכיים (צפית, מעלה הבשור והרי אפרים) וקומונות עירוניות ברחבי הארץ.

שנים לאחר הקמת המדינה שמרה תנועת הנוער של "השומר הצעיר"
בארץ ובעולם על מעמדה כמקור העיקרי לגידולו של הקיבוץ הארצי.
בשנים האחרונות הצטמצם ביותר מספרם של בוגרי התנועה
המצטרפים לקיבוצים, אך פעילותה החינוכית והרעיונית-פוליטית



Click to enlarge
קבוצת מדריכי השומר הצעיר, שנת תרפ"ה




Click to enlarge

חברי השומר הצעיר בתהלוכת האחד במאי