בשנת 1937 נמנתה עם מייסדי קיבוץ שער הגולן, שהוקם במסגרת התישבות 'חומה ומגדל'. היתה הגננת של ילדי הקיבוץ. עבדה במשך שנים רבות בהדרכת גננות ולימדה את תורת הגן וספרות ילדים בסמינר הקיבוצים ובסמינר אורנים. במהלך השנים פירסמה עשרות מאמרים על נושאי חינוך וספרות לגיל הרך. בין ספרי ההדרכה שכתבה: 'תורת הגן: פרקים על חינוך ילדים בגיל גן הילדים' (1956), 'הילד ואתה: ספר עזר להורים ולמחנכים' (1958) ו'ספרות לגיל הרך' (1969).

במהלך שנים רבות של עבודה כגננת, כחוקרת וכמרצה חיברה סיפורים לגיל הרך, אשר שימשו אותה בעבודתה. בשנת 1974, פרסמה את ספר הילדים הראשון שלה, 'מעשה בחמישה בלונים', אשר היה לספרה המצליח ביותר. הספר הודפס בעשרות מהדורות ונמכר עד היום בכחצי מיליון עותקים. אחרי כן פרסמה 23 ספרי ילדים נוספים, הידועים שבהם: 'הבית של יעל' (1977), 'תירס חם' (1978), 'טבעת הקסמים' (1980), 'פודי הקיפוד' (1994), 'יובל המבולבל' (2000) ו'גברת חבית' (2004), המתאר חוויות ילדותה בעיירה נובה זמקי. ספריה של מרים רות זכו להצלחה רבה ודורות של פעוטות גדלו עליהם. הספרים התפרסמו ברובם בהוצאת 'ספרית פועלים' ואוירו על ידי מיטב המאיירים, ביניהם: אורה איל, שמואל כץ, רות צרפתי, הילה חבקין ומיכל אפרת. 

במקביל לכתיבה הספרותית המשיכה מרים רות להרצות ולהעביר סדנאות הקשורות בחינוך ובספרות לגיל הרך. כמו כן כתבה וערכה ספרי עיון נוספים כגון: 'ספרים לילדים קטנים : טיפוח היחס בין ילדים לספרים, פרקי הדרכה' (1980), 'מבחר ספרותי לגילאי הגן וראשית הקריאה : מאמרים' (תשמ"ד), 'משתיים עד חמש : ההתפתחות הלשונית של ילדים' מאת קורנאי צ'וקובסקי (1985), 'הגשם מנגן על הכובע שלי... : יצירות לשוניות של ילדים בגיל הרך ובגיל הגן' (1995).

על פעלה זכתה מרים רות להערכה ולפרסים רבים. בשנת 1967 היא קיבלה את פרס מועצת עמק הירדן ובשנת 1978 הוענק לה פרס אסתר רבינוביץ על תרומתה בת-הקיימא לספרות ילדים. בשנת 1990 זכתה בפרס זאב על מפעל חיים, בשנת 1998 זכתה בפרס 'אות החיוך' של יוניצ"ף על ספרה 'מעשה בחמישה בלונים'. בשנת 2002 הוכרזה ככלת פרס ביאליק לספרות.

על תהליך היצירה סיפריה מרים רות בראיון לעיתון 'מעריב':

'לכתוב ספר ילדים זה מאוד אישי. אני עובדת על שיר עד שהוא מוצא חן בעיני. ולפעמים, כשהוא מתארך יותר מדי, אני תוקעת למדגרה. ככה אני קוראת למגירה שלי בבית, שיש בה רישומים שלא יסתיימו לעולם...

ידעתי בדיוק למי אני כותבת, כי הייתי הגננת הראשונה בקיבוץ ומחנכת לילדים, הכרתי מקרוב את הבעיות הגדולות והשמחות הקטנות שמרכיבות את עולמם. למשל, 'הבית של יעל', שמספר על ילדה שחיפשה מקום שיהיה רק שלה. כתבתי אותו כשבקיבוץ לא היה לשום ילד פינה עצמאית משלו. שנים סיפרתי סיפורים לילדים והתגובות שלהם עזרו לי ללטש אותם ולייצר את התוצאה הסופית.

אולי בסיפורים אחרים התגנב משהו שלא שייך לחינוך או לפסיכולוגיה אלא אלי. אבל אני הבעתי את עצמי, אהבתי לכתוב ואהבתי ילדים. זו היתה תמיד נקודת המפגש. האמריקנים נתנו לסוג הזה של ספרי ילדים הגדרה קולעת:'ספרי כאן ועכשיו'. וזה נכון, כי כבודן של מעשיות מפחידות או אגדות פלאיות במקומו מונח, אבל ילד מתחבר הרבה יותר בקלות לעולם מוכר'.

לדברי הסופרת והעורכת עדנה קרמר:

'מרים רות העשירה את ספרות הילדים לגיל הרך ביצירותיה, שהן נכס צאן ברזל והשפיעו על דרכי כתיבה לפעוטות. היא תרמה רבות למעמדה של ספרות הילדים כמרצה, מדריכה וחוקרת שהתייחסה לספרות הגיל הרך כאל ספרות לכל דבר, ואת הילדים ראתה כראויים לספרות משובחת'.

לדברי חוקרת ספרות הילדים ד"ר מירי ברוך: 

מרים רות נפטרה ב-13 בנובמבר 2005 ונקברה בקיבוץ שער הגולן.