נולד ב-7 במרץ 1900 בווארשה שבפולין, למשפחה מסורתית וציונית. למד בחדרים, בישיבות סלונים ורוז'ינוי, עמד בבחינת הבגרות בגימנסיה העברית והמשיך את לימודיו באוניברסיטאות חארקוב, יקטרינוסלאב ומוסקווה. בגיל צעיר החל בפעילות למען הציונות, השפה העברית ותנועת 'החלוץ'. בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה, שלאחר הפלת שלטון הצאר, אירגן קורסים ללימוד השפה עברית ולהכשרת מדריכים לפעילות חלוצית וציונית במקומות שונים ברוסיה. בשנים 1921-1919 היה מנהל לשכת הקובלנות הסובייטית ומפקד ההגנה העצמית היהודית בעיר פוצ'ב, ואחר כך בכל המחוז. השתתף בהגנה על היהודים מפני פורעים אוקראינים ופולנים. בשנים 1922-1920 היה מזכיר המשרד הארצישראלי במוסקווה, שסיפק אישורים לעליה לחברי 'החלוץ' ולקבוצות ציוניות מאורגנות.

בשנים 1930-1921 היה מזכיר מרכז 'החלוץ' ברוסיה ובאוקראינה, ערך את עתוני 'החלוץ', השתתף בייסוד עשרות משקים חלוציים וסניפי 'החלוץ' באוקראינה, בבלארוס, בקרים ובמקומות אחרים, וכן ארגן פעילות ציונית ועברית בקרב חקלאים ומתישבים יהודים ברחבי ברית המועצות. ייצג את תנועת 'החלוץ' ברוסיה בקונגרסים ציוניים ובכנס היסוד של הסתדרות 'החלוץ' העולמית בדנציג (1926). כתב מאמרים בעניני ציבור ב'איזווסטיה' ובעתון האגודות המקצועיות 'טרוד'. נודע במסגנן ועורך מוכשר ברוסית ובין השאר סיגנן כרך אחד של 'האנציקלופדיה הטכנית'. פיתח קשרים עם בכירים בצמרת השלטון הסובייטי, אשר סייעו לו לפעול בגלוי ובסתר למען 'החלוץ'. בשנת 1923 נפגש עם יוסף סטאלין (אז המזכיר הראשי של המפלגה הקומוניסטית והקומיסר לעניני לאומים), הצליח לשכנעו שהחלוציות מסייעת להעברת היהודים לעבודת כפיים, ושיש בה משום ביטוי להגדרה לאומית עצמית, והשיג אישור רשמי לפעילות 'החלוץ' בעניני הכשרה, תרבות ועליה. למרות קבלת האישור המשיכו אנשי הייבסקציה (המחלקה היהודית במפלגה הקומוניסטית הסובייטית) לפעול באמצעים שונים לחיסול הפעילות הציונית וארגון 'החלוץ'. המשטרה הפוליטית (ג.פ.או), סייעה להם בכך ובין השאר ערכה עשרות פעמים חיפושים בבגדיו ובחדרו של פינס ועיכבה אותו במסעותיו בין מוסקבה לסניפים ולמשקים החלוציים, אך מעולם לא מצאה דבר מפליל. 

בשנת 1925  שלח דן פינס ברכה בשמו ובשם חברו יהושע אלטשולר לעתון 'דבר' שהחל אז להופיע בתל-אביב. מאז שלח לעתון זה מכתבים, רשימות וטלגרמות. בהשתדלותו ניתן אישור להכניס למוסקווה מדי יום 100 גליונות 'דבר', שנמצאו להם קוראים רבים (לאחר שנה בוטל  הרישיון).

בינתיים ההסתה מצד אנשי הייבסקציה נגד 'החלוץ' הלכה וגברה. בעשרות מקומות נערכו ויכוחים פומביים על הציונות וברבים מהם השתתף דן פינס כנציג הציונים. במרס 1926 נערך ברוסטוב משפט ציבורי, שבו הצליח פינס לשכנע את הקהל לדחות ברוב קולות את גזר הדין המרשיע שהציעו אנשי הייבסקציה נגד הציונות. בעקבות המשפט נשלח לסיביר על ידי אנשי הג.פ.או. בטענה שהוא מסוכן לבטחון המשטר. בזכות התערבות מקורביו עבר לעיר טומסק בסיביר ועבד שם כמסגנן ומגיה בעתון המקומי. גם משם הדריך את החברים הצעירים שנשארו במרכז 'החלוץ' במוסקווה, שלח רשימות ל'דבר', קיבל את העתון בחבילות דואר פעמיים בשבוע ואחרי קריאה בו העבירו לחברים מגורשים במקומות אחרים. מטומסק יצא לבקר, לפי רשיון מיוחד, בישובים ובקולחוזים בסביבה וכתב על כך מאמר בעתון אתנוגרפי במוסקבה. בעקבות הלשנה על כך שהוא ממשיך בפעילות פוליטית, הועבר למוסקווה לחקירה בכלא המרכזי של הג.פ.או.. בינתיים המשיכו אנשי מרכז 'החלוץ' וידידיו רמי המעלה לפעול שיחרורו. לאחר שלשה שבועות שוחרר מהכלא והתקבל לראיון נוסף אצל סטאלין. הפעם סטאלין לא השתכנע  והתעקש כי 'הציונים והחלוצים הוכיחו כי הם נגדנו'. ב-1 במארס 1928 הודיע קומיסאריון הפנים הסוביטי על חיסול תנועת 'החלוץ', מפלגת 'פועלי ציון שמאל' וכל סניפיהם ומשקיהם.

במהלך השנים 1926-1922 הגיש דן פינס חמש בקשות לרישיון לעליה לארץ ישראל, אך לא נענה. לאחר הראיון עם סטאלין הגיש בקשה נוספת. בשנת 1929 קיבל רשיון יציאה, לאחר שהתחייב שלא לחזור  לרוסיה לעולם.

באפריל 1930 הגיעו דן פינס, אשתו ובנו קפאי (על שם קפא"י) ליפו. בארץ ישראל הצטרף פינס למערכת 'דבר' והיה במהרה לאחד מבכירי העורכים והפובליציסטים של העיתון. הוא היה גם חבר במועצת מפא"י, במועצת הסתדרות הכללית ונבחר לציר לקונגרס הציוני ה-21 בז'נווה (1939). כמו כן ערך את ספר השנה של אגודת העתונאים, יזם וערך את הירחון 'טכניקה ומדע', השתתף עם המהנדס סעדיה גולדברג בקביעת מונחים כלכליים וטכניים עבריים עבור הטכניון בחיפה ומוסדות נוספים והיה חבר הוועדה הלשונית של העתונות העברית בארץ. בתקופת מלחמת העולם השניה היה חבר בגופים שעסקו בסיוע ליהודי אירופה.בתום המלחמה יזם את הקמת המדור לחיפוש קרובים שליד הסוכנות היהודית.

בדצמבר 1945 יצא בשליחות ההסתדרות ו'דבר' לארצות הברית ושהה שם לסירוגין שלוש שנים, שהיוו תקופה מכרעת עבור התנועה הציונית והמאבק להקמת מדינת ישראל. כעתונאי השתתף בכל הדיונים העיקריים לפני הקמת המדינה ואחריה, בישיבות הראשונות של הוועדה האנגלו-האמריקאית בוואשינגטון (ינואר 1946) ובכל המושבים של עצרת האו"ם ומועצת הבטחון על ארץ-ישראל. הוא השתתף בפעילות ההסברה בקרב מדינאים ואנשי תקשורת והרצה באספות ובכינוסים של חוגים שונים בארצות הברית, קנדה ומקסיקו. החל ממרס 1948 שידר פינה יומית בת רבע שעה ברדיו WEVD בניו-יורק על המתרחש בארץ ישראל. בקיץ 1948 ובאביב 1949 הרצה בקביעות על ספרות עברית חדשה באוניברסיטת ניו-יורק ונשא הרצאות-אורח במוסדות נוספים. הוא ארגן תערוכות של הספר העברי בלוס-אנג'לס ובניו-יורק. מלבד עבודתו כסופר 'דבר' באמריקה כתב מאמרים עבור עתונים וקבצים ביידיש ובאנגלית, וכן פרסם גם חוברות אחדות על ענייני היום של מדינת ישראל. הוא הופיע באספות למען המגבית היהודית המאוחדת, השתתף בפעילות בארגון המגבית של ההסתדרות ועזר באיסוף כספים למען ה'הגנה' ולמען קופת חולים. בתום שליחותו שב לארץ וחזר לעבודה ב'דבר'.

דן פינס היה מעמודי התווך של העיתון 'דבר' ומילא תפקידים שונים בעיתון, הן כחבר מערכת והן כחבר הנהלה. בשנת 1951 השתתף בהקמת העיתון היומי המנוקד 'אמר', אחד מהעיתונים וכתבי העת רבים שיצאו לאור בבית 'דבר'. בשנת 1953 התמנה לעורך 'אמר', תפקיד שבו ראה שליחות, מתוך הנחה, שעולה חדש הקורא את העיתון, ילמד באמצעותו עברית ויגיע בשלב הבא ל'דבר'.

דן פינס היה פעיל באגודת העיתונאים בתל-אביב. בשנת 1956 נבחר ליו"ר הנהלת 'בית סוקולוב' בתל-אביב וכעבור שנה לחבר ועד אגודת העיתונאים ושימש כיו"ר הוועד. הוא הצליח להקים את האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל ושימש כיו"ר הראשון שלו. כמו כן פעל להקמתה של מועצת העיתונות, להקמתה של ועדת האתיקה שליד אגודת העיתונאים ולקביעת כללי התנהגות מקצועיים לעיתונאים. הוא השתתף בהקמתה של המגמה לעיתונאות בבית הספר למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב ופעל להידוק הקשרים בין עיתונאי ישראל לעיתונאי העולם. 

בעקבות מחלת שיתוק הילדים, שבה לקתה בתו רוני, השתתף בהקמת אירגון אילנשי"ל (לימים אקי"ם) והיה פעיל במסגרת הארגון. הוא הפך את הארגון לגורם בעל חשיבות, ניהל פעילות הסברתית ויצר קשרים עם ארגונים ביינלאומים ועם חוקרים ורופאים שעסקו בתחום.
 
במהלך חייו חיבר דן פינס מאות מאמרים בעברית, רוסית, יידיש ואנגלית בנושאי מדיניות, חברה, לשון ומדע. מלבד המאמרים פרסם עוד ברוסיה את החוברות הבלתי-ליגאליות 'ההתישבות היהודית בססס"ר' (1924), 'שאלת הלשונות' (1925), 'לאן הולכת ארץ-ישראל' (1928). אחר כך בארץ ישראל פירסם את הספר 'החלוץ בכור המהפכה' (1938), חוברות על א"ש ליברמן, משה הס ונחמן סירקין וחוברות שונות בענייני הלשון העברית. דן פינס היה בעל ידיעות נרחבות בתחומים רבים וחיבר ספרי ידע ויעץ כגון: הלקסיקון 'מה ומי' (1941), 'אנציקלופדיה לעם' (1959) ו'מילון עממי  לועזי-עברי' (1958). כמו כן ערך ספרים כגון 'פרקים בכלכלה מדינית ובתורת הקוניונקטורה' מאת פרץ נפתלי (1935), 'מי ומה בהסתדרות: ערכים, מפעלים ומעשים' מאת קפאי פינס (1944) ו'פתח-דע: אנשי שם, מונחים לועזיים, לוחות היסטוריים' מאת קפאי פינס (1961).

נפטר ב-14 באוקטובר 1961 ברחובות לאחר מחלה ממושכת.