נולד ב-19 באוגוסט 1903 בעיר ניקולייב, באימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). שמו המקורי היה עמנואל ינון נובוגרבלסקי. קיבל חינוך עברי וציוני בבית הוריו.  מגיל 3 למד עברית בהגיה ספרדית אצל מורה פרטי. התחנך בבית הספר העברי בניקולייב ואחרי כן בגימנסיה הרוסית. בגיל צעיר החל לחבר שירים וסיפורים בעברית, אשר הופיעו בעיתון המשוכפל 'ציוני קטן' שהוציא עם אביו ואשר הופץ בניקולייב. אביו אסף את יצירותיו במחברת, עליה רשם 'מחברות עמנואל הרוסי', על משקל 'מחברות עמנואל הרומי', יצירתו של המשורר העברי בן המאה ה-14. לימים הפך הכינוי 'עמנואל הרוסי' לשם העט שלו, ואחר כך לשמו הרישמי.

בשנת 1920 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת אודסה, ובמקביל שמע הרצאות במכון למדעי הרוח. עסק בפעילות ציונית במסגרת המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס), ערך פרסומים ציוניים בשפה הרוסית, לימד עברית, ונמנה עם מארגני תנועת הנוער של המפלגה, 'יוגנד-צ"ס'. באותה תקופה התנהלה פעילות תרבותית עברית ערה באודסה ועמנואל הרומי כתב ופרסם מספר שירים בעברית וכן התוודע לאנשי ספרות כגון אביגדור המאירי, י"ח רבניצקי ואחרים. בשנת 1924 נעצר על ידי המשטרה החשאית הרוסית יחד עם פעילים נוספים של צ"ס באודסה ונידון לגלות בסיביר. במסגרת מדינות ה'החלפה' של ממשלת המנדט (גירוש לרוסיה של אזרחים רוסים שנדונו למאסר בארץ ישראל בתמורה לשחרור אסירים יהודים שקיבלו אשרות לעלייה לארץ) שוחרר ועלה לארץ ישראל.

בשלהי 1924 הגיע לארץ ובתחילה עבד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. אחר כך עבר לחיפה, התגורר אצל אברהם שלונסקי, קרוב משפחה מצד אמו, ועבד כפועל בנמל. לאחר זמן מה הצטרף ל'גדוד העבודה' והיה חבר בפלוגה שעסקה בייבוש ביצות כבארה ליד זכרון יעקב והביצות באזור הקישון. באותה תקופה הפך השם 'עמנואל הרוסי' לשמו בפי כל, על מנת להבדיל בינו לבין חבר אחר בקבוצתו שגם שמו היה עימנואל.

 לאחר שחלה במלריה קשה, נאלץ לנטוש את העבודה הפיזית כפועל. הוא עבר לתל אביב ושם פתח בקריירה של כתיבה בעיתונים. בשנת 1926 התפרסם מאמרו הראשון בעתון של גדוד מגיני השפה 'לעם'. בשנת 1927 התפרסם שירו הראשון במוסף הספרותי של 'דבר'. בתקופת מאורעות 1929 שמר בתל-אביב במסגרת ה'הגנה'. בתקופה זאת חיבר את השיר 'שכב בני', שנכתב לבנו הבכור אבנר, שנולד בעיצומם של המאורעות. בשנת 1930 פרסם את החוברת 'שירים ופזמונים'. בשנים1933-1931 פירסם בקביעות בעיתון 'הארץ' סיפורים, פיליטונים, חרוזים, דברי בקורת תיאטרונית ועוד. במהלך השנים פרסם בהוצאות שונות (עתונים, שבועונים, קבצים וכו') חיבורים נוספים מסוג זה.

בעקבות הזמנת ידידו מאודסה, אביגדור המאירי, החל לכתוב מערכונים ופזמונים עבור התיאטרון הסאטירי 'הקומקום'. בשנת 1928, לאחר סגירת 'הקומקום', נמנה עם מייסדי תיאטרון 'המטאטא'. בשנים 1934-1928 נטל חלק בפעילות 'המטאטא' וחיבר עשרות פזמונים ומערכונים עבור 25 התוכניות הראשונות של התיאטרון. בין היתר חיבר את המחזמר העברי הראשון, 'המנון לתוצרת הארץ' (1933) ושירים כגון: 'המנון המטאטא', 'דודה הגידי לנו כן', 'הגמל המעופף', 'שיר הרועה' ('למה עזבתיני') ו'זמר לתוצרת הארץ'. באחדות מן התוכניות השתתף כשחקן, ובמשך השנים הראשונות לקיום התאטרון אף שימש מתאם בין המטאטא לצנזורה הבריטית. הוא חיבר גם מחזות שהועלו על במות אחרות: 'ברית אחים' שהוצג באמפיתיאטרון של 'יריד המזרח' (1936), 'משא ביאליק', ''מגלת אסתר', 'שלוש תקופות' שהוצג בארץ ובגולה על ידי הסתדרויות נוער ועוד.

 בשנים 1932–1959 עבד לפרנסתו בפרסום ויחסי ציבור עבור גופים שונים. בשנים 1936-1932 ניהל את לשכת העיתונות של 'יריד המזרח'. עם פרוץ מאורעות 1939-1936 נפסקה פעילות 'יריד המזרח'. בשנים 1945-1936 עבד במחלקת ההסברה של ארגון ה'הגנה'. משנת 1939 ניהל את יחסי הציבור של 'כופר היישוב' ושל 'מגבית ההתגייסות' (בשנת  1942 הוחלף שמה ל'מגבית ההתגייסות וההצלה'). במסגרת תפקיד זה פירסם בשיתוף עם הצייר נחום גוטמן את החוברת המצוירת לנוער בחרוזים 'מה זה כופר הישוב?' (1940) ואת החוברת 'בית לעם' (1942). מאוחר יותר חיבר את הספר 'ספר המגבית' (1950) המסכם את פעילותה של מגבית ההתגייסות וההצלה.

לאחר קום המדינה היה ממונה על ההסברה במשרד הביטחון. במסגרת תפקידו פירסם את החוברות: 'מה זה סוד צבאי?' (1949) ו'צבא הגנה לישראל: איך בנוי צה"ל' (1952). אחר כך היה אחראי על תלונות הציבור במשרד. פרסם גם דברי הסברה לציבור בשירות עירית תל אביב ('הפקיד והציבור', 1955), ההסתדרות הכללית ('על יסוד ההסתדרות: לובקה מספר', עם איורים מאת נחום גוטמן, 1959).

עיקר פרסומו של עימנואל הרוסי היה בזכות פזמוניו שהולחנו. חלק מפזמוניו, בעיקר לילדים, נכתבו על בסיס לחנים חסידיים. המלחינים שעמם הרבה לשתף פעולה היו מרדכי זעירא, משה וילנסקי ויששכר מירון. בין שיריו הנודעים: 'תשרי סבא' ('ירושלים עיר הקודש'), 'סוכות' ('פטיש מסמר ניקח מהר'), 'קציר בעמק', ''התזכור', 'אל תירא עבדי יעקב' ועוד. עמנואל הרוסי היה אחד הפזמונאים הראשונים בארץ שכתבו פזמונים לקולנוע. בשנת 1935 שיתף פעולה עם אלכסנדר פן בכתיבת שירים שליוו את סרטו של הבמאי ברוך אגדתי, 'זאת היא הארץ' לתסריט של אביגדור המאירי.

 עמנואל הרוסי חיבר במהלך השנים יצירות רבות לילדים. חוקר ספרות הילדים אוריאל אופק כתב כי 'הרוסי העשיר את ספרות הילדים בעשרות יצירות, שנמזגו בהן הומור טוב לב ושמחת חיים עם ערכים לאומיים-אנושיים, היונקים ממורשת האבות. רבים משיריו, המצטיינים בשלמות המבנה והחריזה, היו לזמירות עממיות'. בשנת 1932 חיבר הרוסי את הסיפור הבלשי הראשון לנוער 'הבלש הקטן' (בחתימת א. דרור). סיפורים ושירים רבים שלו התפרסמו בעיתוני הילדים 'משמר לילדים' ו'דבר לילדים' ובמאספים ספרותיים. חלק מיצירותיו תורגמו בזמנן ליידיש ולפולנית. הוא פרסם את החוברת המצויירת לילדים 'העכביש והדרור' (1943) ואת הקובץ 'מועדים ומזלות: בתי שיר לעם ולטף' (1966).

עמנואל הרוסי עסק גם בבלשנות, מילונאות ותרגום. הוא למד גמרא כדי להכיר את שורשי העברית והיה בקיא בארמית, רוסית, לטינית, גרמנית, יידיש ואנגלית. בין היתר פרסם מילון רוסי-עברי. הוא תרגם את הספרים: 'השבוי מקווקז' מאת ל"נ טולסטוי (1965),  'השעון' מאת א"ס טורגנייב (1965), את הפואמה 'שיח לעם הרוסי בלשון אתה' מאת ל' אלמי (1968) ואת המחזה 'היער' מאת א"נ אוסטרובסקי. כמו כן ערך את  הספר 'דוד מירנבורג: עדויות על חייו, פעלו ודורו של אחד מלוחמי התחיה העברית ברוסיה' בהוצאת הסתדרות המורים (1967).

ב- 22 בפברואר 1979 נפטר עמנואל הרוסי בביתו בשכונת נוף ים בהרצליה.