לאחר המלחמה שהתה יונת סנד בלודז', וערכה את בטאון התנועה החלוצית 'דרור', שאליה השתייכה. היא פגשה באלכסנדר סנד, ששהה באירופה בשליחות הישוב ופעל בארגון 'הבריחה' וההעפלה, והם היו לבני זוג. זמן קצר לאחר פגישתם החלה יונת ללמוד ספרות צרפתית ופילוסופיה באוניברסיטת ז'נבה בשוויץ. עם הקמת המדינה הפסיקה את לימודיה, הצטרפה לאלכסנדר סנד, והשניים חזרו לישראל באמצעות דרכונים מזויפים. בסוף מאי 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, הגיעו השנים לארץ והסתננו דרך קווי החזית המצרית בנגבה אל קיבוץ רביבים הנצור. לאחר המלחמה קבעו יונת ואלכסנדר סנד את ביתם בקיבוץ והקימו שם משפחה. בנם הבכור, יואב, נפל בשנת 1973 במהלך שירותו הצבאי בסיירת הצנחנים.
בתום מלחמת העצמאות הוחלט בקיבוץ רביבים להכין חוברת לזכרם של אחד עשר מחברי הקיבוץ שנפלו בקרבות. המשימה הוטלה על אלכסנדר סנד, שהיה מוכר כמי שקרוב לאמנות ולספרות. הוא בחר שלא להכין חוברת זיכרון, אלא לכתוב את סיפורו של הקיבוץ ולשלב בעלילה את דמויות הנופלים. עם תחילת הכתיבה ביקש מאשתו יונת, שכתבה שירה בפולין וערכה את ביטאון תנועת 'דרור' בפולין, להשתתף במשימה. בשנת 1950 פירסמו השניים את הספר, 'אדמה ללא צל', המתעד את השנים הראשונות של קיבוץ רביבים. הספר זכה להצלחה גדולה, הודפס במספר מהדורות, זכה בפרס אוסישקין ותורגם ליידיש ולפורטוגזית.
בני הזוג המשיכו לכתוב בשיתוף פעולה וחיברו במהלך השנים ספרים נוספים, שברובם העלילה מתרחשת על רקע ההתיישבות בארץ ישראל, התנועה הקיבוצית, מלחמות ישראל והשואה. הספרים המשותפים שהתפרסמו הם: 'הכיתה החמישית' (1954), 'ימיהם הפרוצים לרוח' (1959), 'בין המתים ובין החיים' (1964, זוכה פרס ברנר, בקובץ זה נכללו גם 'הכיתה החמישית' ו'ימיהם הפרוצים לרוח'), 'הניסיון הנוסף' (1969, תורגם לאנגלית), 'טנדו' (1974), 'לאן ומאין: מבחר' (1975), 'כבר ארץ נושבת' (1981, זוכה פרס ברנר), 'נקרא לו ליאון' (1985, זוכה פרס עגנון), 'אואזיס' (1988), 'יומן של זוג מאוהב' (1992), 'במדבר מלון אורחים' (1998), 'על ערמונים, טווסים ופתקים משמיים' (2004).
בחורף 1970-1969 ייצגו יונת ואלכסנדר סנד את ישראל בתוכנית הבינלאומית לכתיבה של אוניברסיטת איובה בארצות הברית. בשנים 1992-1985 שהו פעמים אחדות כסופרים-אורחים במרכז ללמודים מתקדמים בעברית של אוניברסיטת אוקספורד. הם זכו פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות עברית על שם לוי אשכול.
עוזי שביט, מנכ"ל 'הקיבוץ המאוחד' מספר כי הזוג סנד נשאל פעמים רבות כיצד הם כותבים במשותף במשך שנים רבות כל כך. 'הם תמיד אמרו שבאופן בסיסי הם חושבים ביחד על העלילה ועל הדמויות, אבל כל אחד כותב חלק מהספר ובן זוגו עובר עליו', מספר שביט. 'לפעמים אפשר לזהות את הסגנון של כל אחד מהם. הם התחילו את דרכם בסיפורת ריאליסטית, אבל מאוחר יותר עברו תפנית מודרניסטית והושפעו מהרומן החדש הצרפתי'.
במהלך השנים היתה יונת סנד מורה בתיכון ומרצה בחוג לספרות של אוניברסיטת בן-גוריון. היא פירסמה מספר מאמרים ורשימות על דמויות ונושאים בספרות וכן עסקה בתרגום, בעיקר של יצירות ממיטב הספרות צרפתית. בין השאר תרגמה את 'יחסים מסוכנים' מאת פייר שודרלו דה לאקלו, 'ארכה' ו'גיל התבונה' מאת ז'אן-פול סארטר, 'אבא גוריו' מאת אונורה דה באלזאק ועוד. יחד עם אלכסנדר סנד תרגמה את 'סחור סחור: שיחות עם לוחמים מגטו ורשה' מאת אנקה גרופינסקה והשתתפה בתרגום כתבי יאנוש קורצ'אק.
ב-8 בספטמבר 2004, זמן קצר לאחר פרסום ספרם האחרון 'על ערמונים, טווסים
ופתקים משמיים', נפטר אלכסנדר סנד. בשנת 2009 פרסמה יונת סנד את הספר 'קאז'יק', שבו תיעדה את סיפורו של שמחה רותם, ממורדי גטו וארשה.